סמל דנית כהן

בִּתם של חדה וישי

אחות של תמר אור (בת 23), שיראל (בת 22), אליה (בן 18.5), ליאור (בן 17.5), טליה (בת 13), שנהב (בת 12) ומשי (בת 10)

דנית נולדה למשפחה חמה ואוהבת בשדרות. אִמה חדה עקרת בית במשרה מלאה ואביה ישי סוהר בשירות בתי הסוהר. היא למדה בבית הספר היסודי דע"ת בקיבוץ סעד עד כיתה ח'. המשך לימודיה היה בירושלים בבית הספר התיכון ע"ש מיי בויאר בו למדו שתי אחיותיה הבוגרות, תמר אור ושיראל. דנית בוגרת מחזור נ"ה בתיכון בויאר ובוגרת שכבת "גליל" בפנימייה של בית הספר. היא למדה במגמת תורה ומחשבת ישראל והייתה תלמידה טובה ושקדנית.

דנית החרוצה והעצמאית עבדה בחנות "ממתקי דודו" בשדרות בזמנה החופשי. היא הצטיינה בעבודתה כפי שהצטיינה בכל דבר שעשתה. היא נהגה לומר שכאשר עושים משהו, צריך לעשותו "הכי טוב, עד הסוף".

חבריה של דנית ידעו שהיא כתובת עבורם לשעת צרה והיא נתנה להם תמיד עצה טובה בצנעה.

אחת התכונות הבולטות של דנית הייתה חוש ההומור שלה. היא השתתפה בהצגות בבית הספר ואִלתרה מופעי "סטנדאפ" לחבריה בפנימייה. "חיידק הבמה" היה גם בימי שישי בבית בשדרות כשהייתה מארגנת תחרויות ריקוד לאחיותיה הצעירות, מלמדת אותן כוריאוגרפיה לריקודים שהמציאה והילדות היו מופיעות בפני בני המשפחה. דנית תכננה להמשיך ולפתח את הכישרון הבימתי שלה וללמוד משחק לאחר שחרורה מהצבא.

לדנית היה מעמד מיוחד במשפחה. היא הייתה סבלנית ואכפתית כלפי אחיה ואחיותיה. הם חשו שאפשר לספר לה הכול והתייעצו עימה תמיד שכן היא השכילה לפעול מתוך היגיון ותכננה כל דבר כמה צעדים קדימה. טליה אחותה של דנית כתבה לזכרה שדנית הייתה מלמדת אותה דברים שאף אחד אחר לא היה מלמד אותה. כולם ידעו שאם מישהו עצוב, כדאי לו ללכת לדבר עם דנית והיא תשפר את מצב רוחו.

לדנית היו יחסים קרובים, חמים ומיוחדים עם אִימה חדה שהייתה עבורה לא רק אם אלא גם חברה ואשת סוד. דנית הייתה עבור חדה דמות כריזמטית שראוי להקשיב לדבריה הנבונים. בשיחות שקיימה עם חדה על דת ומסורת, הפצירה דנית באִימה לנהוג ברוח הפתגם "איש באמונתו יחיה" ולחנך את ילדי המשפחה בסובלנות ובליברליות. בכוונתה של אִימה חדה לקיים את מורשתה של דנית ולנהל את חיי המשפחה לאורם של הערכים שבהם היא דגלה. מורשתה של דנית ומידותיה הטובות הן כיום נר לרגליה של חדה.

דנית התגייסה לצה"ל ב-25 באוגוסט 2022 ושירתה בחיל הכללי בתפקיד סמלת מבצעים בפיקוד העורף לאחר שהוכשרה לתפקיד זה בקורס שארך ארבעה חודשים. היא שירתה בבסיס אורים שליד אופקים. היה לה חשוב לשרת ליד הבית כדי שתוכל להיות קרובה לאִימה. היא החליטה על כך לאחר שראתה כיצד אִימה דואגת לשתי אחיותיה הבוגרות שהיו לוחמות בצבא.

תנאי השירות של דנית היו שבוע בבסיס ושבוע בבית. אִימה נהגה לפנקה ולהסיעה עד לבסיס ולשלוח אוכל לשבת לה ולחבריה בבסיס.

דנית הייתה חוזרת הביתה מהצבא בימי שלישי. ימים אלה נחשבו לימים של חגיגה קולינרית שבהם אִימה הכינה לה ולבני המשפחה את המאכלים האהובים עליה. המנה המובילה הייתה קוסקוס. הוגשו גם סלט "תורשי" (מורכב מלפת, קולרבי, שומר, גזר, גמבה, פלפל חריף, לימון ומיץ תפוזים) וקציצות "כיפתה" תוניסאיות. דנית הייתה מבקשת לעיתים לאכול שווארמה עגל ואז היא ואִימה היו קונות את הלאפות הממולאות בכל טוב לכל בני המשפחה בדרכן הביתה מתחנת הרכבת. יום כזה שבו חזרה דנית מהצבא היה מכונה במשפחה "היום של דנית".

לדנית היה חשוב למלא את תפקידה בצבא היטב. היא נהגה לומר שבצבא צריך לעשות "מאה אחוז ביצועים". מפקדיה העריכו אותה וביקשו ממנה לצאת לקורס קצינות אך דנית סירבה שכן היא אהבה מאוד את התפקיד שלה ואת השירות בבסיס אורים.

באחד הימים סיפרה דנית בגאווה לאִימה שוועדת ביקורת של הצבא הגיעה לבסיס ולחמ"ל שבו הייתה מוצבת בתפקיד כדי לערוך ביקורת. חבריה חששו מהמעמד ודנית החליטה ביוזמתה וללא מורא להסביר לאנשי הביקורת את תפקיד החמ"ל ואת משימותיו והדגימה להם חלק מהמשימות. דנית שמחה על כך שהביקורת עברה בשלום והחמ"ל אף זכה בשבחים על תפקודו.

ב"שבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 חדרו המחבלים לבסיס אורים. חלק מהחיילים בבסיס מצאו מחסה במיגונית וחלקם, כולל דנית, הגיעו לחמ"ל שנחשב למקום המוגן בבסיס. דנית תפקדה בחמ"ל בקור רוח ותמכה בחבריה. בד בבד, היא העבירה במערכות הקשר דיווחים שוטפים על המצב בבסיס. בניסיון להדוף את המחבלים, דנית כרזה להם במיקרופון: "הצבא שלנו פה, הם יחסלו אתכם, כדאי לכם לברוח".

סמל סהר ששרדה את מתקפת המחבלים סיפרה בראיון למעריב על תפקודן של דנית ושל שיר שלמה ז"ל בחמ"ל:
"...המחבלים היו במרחק של דלת אחת מאיתנו והן לא עזבו את הטלפון, ניסו לעזור, להחזיר אש, להתגונן. כך שאם ישאלו אותי על זה, אני אגיד שיש כאן סיפור שמלמד אותנו על מסירות נפש, על מחויבות לתפקיד, ואני מדברת על העשייה שלהן. זהו, כל מה שנשאר לי זה להנציח אותן."

דנית נפלה מרימון שהושלך לעברה. עימה נפלו חיילים נוספים.

לזכרה של דנית הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם.

מוריה של דנית מבית הספר בויאר כתבו בעמוד: "דנית הגיעה משדרות לבויאר כפמיניסטית, לפתוח לה כיוונים נוספים לעתיד ולהיחשף לנוער מכל הארץ. דנית הייתה נערה אמיצה, רגישה, כנה ובעלת מודעות עצמית גבוהה. מאחורי דמותה השקטה ניצבה נערה בעלת עולם פנימי עשיר, יכולות גבוהות ושאיפה למצוינות. לאחר שהציבה לעצמה מטרה, היא לא ויתרה לעצמה והיה בלתי אפשרי לשנות את דעתה ולהסיט אותה ממסלולה... תמיד הייתה מוקפת עם חברים שנהנו ורצו בקרבתה. הרצון לסייע ולעזור לסובבים אותה אפיין אותה".

התחביב האהוב על דנית היה בישול ואפייה ובאמצעותם היא הביעה את אהבתה לסובבים אותה. היא אהבה במיוחד לבשל ולאפות יחד עם אִימה חדה ונענתה תמיד בשמחה להכין את ארוחות הצוהריים לילדים הצעירים אם אִימה ביקשה את עזרתה לכך. בימים כאלה, דנית הייתה מכינה את התפריט המשפחתי לפי הזמנה מראש של ילדי המשפחה. כמובן שבכל יום הולדת, הייתה זאת דנית שהכינה את העוגה של בעל החגיגה.

דנית אהבה את השיר "יחפים" של יסמין מועלם. לשם שרביט שר את השיר לזכרה של דנית. ניתן לצפות בביצועו בטיקטוק.

בית ספר בויאר מנציח את זכרם של בוגרי בית הספר שנפלו: ינאי קמינקא, דנית כהן, רועי נהרי, עמית דוד, טל שועה והדר קפלוק זכרם לברכה. מבין אירועי ההנצחה: בית הספר ארגן יום ספורט כחודש לאחר נפילתה של דנית, בשטח בית הספר הוקמו פינות הנצחה וחדר זיכרון, תלמידים, מורים ובוגרים של בית הספר השתתפו במרתון ירושלים ב-8 במרץ 2024. הרצים לבשו חולצות שעוצבו עם שמות הנופלים בצבע של בויאר. ניתן לצפות בתמונות של החולצות והרצים בפייסבוק קהילת בוגרי בויאר.

רז מלול, ידידה הטוב של דנית, ארגן לזכרה ערב חלוקה של סידורים ותהילים. הספרים חולקו עם כיתוב שמה ועם כיתוב הפתגם שאימצה כאורח חיים: "איש באמונתו יחיה".

"דובי" היה כינוי החיבה של דנית בפי בני משפחתה וחבריה. המתנות שקיבלה בכל יום הולדת היו תכשיטים בצורה של דובי ושל בובות דובי פרוותיות שקישטו את חדרה. מאז נפילתה של דנית, בני משפחתה וחבריה עונדים על צווארם שרשרות עם תליוני דובי לזכרה.

בימי שישי, כשדנית הייתה בבית, היא הייתה מתייצבת במטבח ומכינה עוגות לשבת לבני המשפחה. היא נהגה לשדרג מתכונים ואף להמציא מתכונים משל עצמה. אם עוגה הייתה נהרסת, היא השכילה תמיד לתקנה ולהפוך אותה לטעימה. בבית הספר בויאר הכירו בכישרון האפייה המיוחד של דנית. לאחר נפילתה, קיבלה משפחתה מסגל בית הספר מבחר חלות ועוגות שהכינו לזכרה לפי מתכוניה.

לדנית היו שתי עוגות שהיו מזוהות עימה במיוחד: עוגת השוקולד המפורסמת שלה ועוגת פאי לימון האהובה במיוחד על אחיה הצעירים. להלן המתכון לעוגת השוקולד שלה כפי שנכתב במילותיה שלה:

מתכון לעוגת שוקולד של דובי:
2.5 כוסות קמח לבן
1 כוסות סוכר לבן
2/3 כוס אבקת קקאו
1/3 כוס אבקה להכנת שוקו
1 שקית אבקת אפייה
1 כפית אבקת סודה לשתייה
3 ביצים L
1 כוס שמן קנולה
2 שקיות סוכר וניל
2 כוסות מים רותחים
מכינים את העוגה: מחממים תנור ל-170 מעלות.
בקערה מערבבים קמח, סוכר, קקאו, שוקולית, אבקת אפייה, אבקת סודה לשתייה.
בקנקן טורפים ביצים עם שמן וסוכר וניל. מוזגים לקערה עם הקמח וטורפים לתערובת חלקה תוך כדי הוספת מים רותחים בהדרגה. מוזגים ל-3 תבניות משומנות ואופים כ-45 דקות עד שהעוגות ספוגיות למגע וקיסם יוצא עם פירורים לחים.
מכינים את הציפוי, מצפים ומקשטים: מערבבים כמה כפות ממרח שוקולד עם מים רותחים (לגרסה חלבית אפשר להשתמש בשמנת מתוקה מחוממת במיקרוגל), עד למרקם של רוטב סמיך. מוזגים על העוגות ומניחים לו להיספג בחלקו. מפזרים מעל קישוטים אם רוצים.