"האדם הנכון במקום הנכון" ​

״המלחמה הוכיחה כי ניתן לשלב את הנשים בכל התפקידים על בסיס היכולת. בעקבות ביצועי הלוחמות בשדה הקרב אנחנו נעבור שינוי דרמטי בשירות הנשים בצה״ל.״ כך אמר שר הביטחון יואב גלנט בשיח שקיים עם מג״דיות קרביות לציון יום האישה הבינלאומי במרץ 2024.

עוד הוא אמר: "כל אחת בגזרה שלה – ביבשה, באוויר, במודיעין, בעורף ובים – סוחפת אחריה את הלוחמים שנמצאים מתחתיה ומובילה אותם לאן שצריך, למה שצריך לעשות – בבניין נכון, ביחסי אמון שנוצרים ובסוף לעיתים רחוקות, זה קורה כשזה נבחן בקרב, זה נבחן והוכיח את עצמו. יש לכך השפעה מרחיקת לכת על צה"ל ועל מדינת ישראל. זה לא היה מובן מאליו לפני המלחמה, ומבחינתי זה מובן מאליו עכשיו."
גלנט הוסיף כי: ״המלחמה זה מקום בו מתעצבים דברים, לפחות דור אחד ואולי שניים קדימה, ומה שחיילים צעירים חווים היום, באופן אוטומטי ישפיע על הצבא לאורך כל השירות שלהם וזה יהפוך להיות וקטור שכולם יבינו שאפשר לעשות אותו, אפשר להידמות אליו, אפשר לבצע אותו."

ובהתייחסו לעתיד גלנט אמר: ״המלחמה הזאת זה ראשית צירים לא רק בעניין לחימה של צבא ולא רק לנשים בצה"ל, אלא יחסי חברה-צבא והמשמעות היא שצה"ל לדעתי ילך וייפתח באופן מלא בכל המקומות על בסיס יכולות – זה הסיפור העיקרי, ופה יש לנו הרבה הרבה עבודה לעשות. אנחנו נראה שבעקבות מה שאתן עשיתן והפקודים והפקודות שלכן, יהיה שינוי דרמטי, את ההתחלות של קידומים במערכים ראשיים אנחנו כבר רואים וזה ילך ויתחזק."

בפברואר 2024 נדרש בית המשפט העליון להכריע בעתירות הקוראות לצה"ל לקיים את חוק שירות הביטחון ככתבו וכלשונו, ולפתוח את מלוא תפקידי הלחימה לנשים (למעט אלו שמהותם ואופיים אינם מאפשרים זאת). בית המשפט העליון נדרש גם לקבוע האם תינתן לנשים הזכות להתמיין ליחידות לוחמה בצה"ל באותו האופן שבו ניתנת לגברים הזדמנות זו.

כאמור, עד לא מזמן התנהל בחברה הישראלית דיון סביב השאלה מה תפקידו של צה"ל: האם לנצח במלחמה או לקדם שוויון? את המתנגדים לשילוב נשים ביחידות לוחמה בצה"ל לא עניינה העובדה שכבר כעת, 18% מהכוח הלוחם של צה"ל הן נשים (נתוני צה"ל לפני מלחמת אוקטובר 2023) גם בעדויות של מפקדים מהשטח שסיפרו על תפקודן ללא דופי של הלוחמות, עוד לפני מלחמת "חרבות ברזל", לא היה כדי להכריע את הכף. עבור המתנגדים, אלו שנלחמו על זכותן של נשים המסוגלות לכך, לשרת את המדינה ולהגן עליה ועל תושביה בהתאם ליכולותיהן, ביקשו להחליש את הצבא בשם ערכים פרוגרסיביים הזויים.

הגם שבצבא מעריכים את תרומתן של הנשים ואת המוטיבציה שלהן להתגייס ולהילחם כתף אל כתף לצד חבריהן, לא השתכנעו עד כה מהנחיצות לשלב נשים בכל היחידות הלוחמות או גורמים אחרים השפיעו. לפיכך, סירב הצבא לפתוח את כלל היחידות למיון על בסיס כישורים ולא על בסיס מגדר. הצוהר שנפרץ לאחרונה הודות לדיון בבג"ץ אפשר את שילובן של נשים במספר יחידות לוחמות, דוגמת יהל"ם, יחידת החילוץ וההצלה (669) וסיירת מטכ"ל. שילוב זה הותנה בקיומם של פיילוטים (התנסויות) והוכחת מסוגלות, בנוסף למיוני הכניסה.

בחודש אוקטובר 2022, הכריז צה"ל על הצלחת הפיילוט לשילוב נשים לוחמות בטנק. פיילוט זה כלל בין היתר הכשרה ייעודית בחיל השריון המתמרן. לפיכך, ניתן היה לסבור שלא ירחק היום לשילובן של הנשים גם בחיל השריון המתמרן. אולם, בתשובתו לבג"ץ במהלך שנת 2023 הודיע הרמטכ"ל הרצי הלוי במפתיע הודעה עם מסר הפוך בזו הלשון: "קיים ספק בדבר היכולת של לוחמות בטנקים בהגנת הגבולות לעמוד במדדי הביצוע הנדרשים בשריון המתמרן". הגם שהצוותים שהוכשרו בטנקים בהגנת הגבולות השתתפו בהכשרה ייעודית בחיל השריון המתמרן, ועל אף הצלחתן הרבה של הלוחמות שבטנק במשימת הגנת הגבולות.

סוגיית שילובן של הלוחמות בחיל השריון המתמרן, מבטאת השקפת עולם שהיו שותפים לה רבים, שלפיה שילוב של נשים ביחידות לוחמות עלול להביא להחלשת הצבא. דומה, כי אירועי ה- 7 באוקטובר 2023 ומלחמת – 'חרבות ברזל' הבהירו כי זו השקפה שאין לה מקום. גבורתן של הלוחמות מפלוגת "פרא", ונשים לוחמות נוספות היא הוכחה כי "פיילוט הלוחמות בשריון הסתיים בהצלחה", אלא שבזו הפעם, המלחמה היא ההתנסות וההוכחה עצמה.

דוגמה זו, שהיא אחת מיני רבות אחרות, לצד יתר מעשי הגבורה הרבים שאליהם נחשפנו, מחייבת נדרש אפוא שינוי עמוק בהנחות היסוד שמנעו המונעות שילוב נשים בכל היחידות הלוחמות. שוב לא ניתן לגרוס כי אין הלימה בין מטרת העל של צה"ל "לנצח ולהכריע את האויב" לבין שירות הנשים בצה"ל בכל המערכים ובכל התפקידים.

זעזוע עמוק פקד את החברה הישראלית במתקפת השבעה באוקטובר 2023 עם היוודע ממדי הרוע, האכזריות וערלות הלב של האויב. הוא תורגם באחת לעשייה אזרחית חסרת תקדים שנבעה מתחושת מחויבות אישית לסייע ולתרום לחברה האזרחית ולהיות חלק ממנה. מאחר שצה"ל הוא במידה רבה בבואה של החברה הישראלית, ניתן להעריך שהתהליכים החברתיים שהתחוללו בעקבות אירועי השבעה באוקטובר ישפיעו על המוטיבציה של נשים חילוניות ודתיות להתגייס לתפקידי לחימה. זאת לצורך מימוש היכולת לחוש גאווה בתרומתן לביטחון, לחברה ולמדינה.
לאף אחד אין זכות לשלול זאת מהן.

לא היינו זקוקים למלחמה הנוראית הזו כדי לדעת שחסימת נשים לשרת ביחידות לוחמה משמעותה היא חוסר מיצוי מקסימלי של פוטנציאל כוח האדם בצה"ל. אם בימים שלפני השבעה באוקטובר 2023, משמעות הביטוי "מיצוי פוטנציאלי של כוח האדם" תורגם בתודעתנו לטיוב טכני של המערכת, היום אנו יודעים שמדובר בחיים עצמם, בדיני נפשות של ממש. באחת התחדדה ההבנה שהיעדר לוחמות בצבא, משמע פחות ידיים שאוחזות בנשק, פחות כוח לחימה מסתער, פחות מפקדות שקוראות "אחרי".

בניגוד לרוח פקודת השירות המשותף המבקשת לשלב נשים תוך התחשבות באילוצים החברתיים השונים, ממשיכים להישמע הקולות המתנגדים לשילוב מלא של נשים בצבא. אלה מבססים את עמדתם על תכליתה של פקודת השירות המשותף שלפיה יש לסייע לצה"ל למלא את ייעודו המבצעי. לפי נרטיב זה, שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים על אלו שכבר נפתחו עבורן יפגע ביכולותיו המבצעיות של הצבא, יחתור תחת משימתו של צה"ל להגן על קיומה של מדינת ישראל וביטחון אזרחיה ותושביה, ויפגע ביכולת של הצבא למגר את האויב ולנצח בקרב.

נרטיב זה , על פיו שילובן של נשים בתפקידי לחימה יפגע ביכולותיו המבצעיות של הצבא, הוא בבחינת נשק יום הדין בכל הנוגע לשילוב נשים ביחידות הלוחמות, לצד איום מוסווה ואף גלוי שלפיו חיילים דתיים לא יתייצבו לשרת במערכים מעורבים, הוא אף פועל יוצא של העלייה המשמעותית, בה ניתן להבחין, במספר הנשים הדתיות שבוחרות לשרת בצבא בכלל ובתפקידים משמעותיים, לרבות תפקידי לחימה, בפרט.

כאמור, על פי חוק שירות ביטחון נשים דתיות פטורות משירות בצה"ל אם בחרו להצהיר על כך. בעוד שבעבר העדיפו רובן לשרת בשירות לאומי, בשנים האחרונות חלה שינוי מגמה והיא באה לידי ביטוי בעלייה משמעותית במספר הנשים הדתיות שבוחרות בשירות צבאי. הדבר מתבטא גם במגוון מוסדות החינוך הדתי שמהם מתגייסות נשים דתיות, לרבות בתי ספר שבעבר היה בהם מונופול לשירות לאומי.

אמנם נושא השירות המשותף עוסק באופן רשמי ברווחתם של חיילים דתיים ובצורך לאפשר להם שירות מכבד בהתאם למגבלותיהם ההלכתיות, נדמה כי העובדה שיותר ויותר נשים דתיות מפרות את הוראת הרבנים שלא להתגייס לצבא היא הניצבת בליבת ההתנגדות של הרבנים להרחבת שירות הנשים בצה"ל.

ביוני 2019 פורסם שבצה"ל מעריכים כי בתוך חמש שנים יוכפל מספר הנשים הדתיות המשרתות ביחידות השונות בצה"ל. ימים יגידו. כך או כך, כבר כיום, אחוז ניכר מכלל החיילות הדתיות משרתות בתפקידי לחימה והאחרות לתפקידי איכות משמעותיים.

הנה כי כן, על אף שפקודת השירות המשותף איננה עוסקת בשאלת פתיחת יחידות נוספות עבור נשים, שאלות אלו נכרכו זו בזו, הן בדיון הציבורי והן בדירקטיבה ובתפיסה של צה"ל בנושאים אלה.

אחת הסיבות לבלימת המגמה לקידום שילובן של נשים בשירות הצבאי בראי הפסיקה ותיקון החקיקה נעוצה בתהליכי הדתה בצבא. תהליכים אלה נובעים מהגידול במספר שומרי המצוות בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל ומההשפעה ההולכת וגוברת של רבנים על הנעשה בתוככי הצבא. חששם של הרבנים הוא מפני קרבה פיזית של חיילות לחיילים דתיים שרבים מהם משרתים ביחידות קרביות.

בהתאם לכך, נדרש צה"ל למציאת פתרון שיאזן בין האינטרסים השונים של הקבוצות המשרתות בצבא. פתרון זה צריך להבטיח שירות שוויוני לנשים מחד גיסא ולתת מענה לצורכיהם של החיילים הדתיים מאידך גיסא. בעקבות עבודת מטה סדורה שנערכה בנושא, פרסם צה"ל בשנת 2003 את פקודת השילוב הראוי (לימים, פקודת השירות המשותף), שהתיימרה לתת מענה להיבטים שונים בשירות המשותף של גברים ונשים בצה"ל.
נקודת המוצא של פקודת המטה הכללי הייתה כי צה"ל מחויב לאפשר לכלל משרתיו שירות מכבד שאינו פוגע בזהותם. ואכן, בסעיף 3 לפקודה בנושא השירות המשותף (מעודכנת לשנת 2018) הובהר כי:
"מדיניות השירות המשותף נועדה למלא את ייעודו המבצעי של צה"ל ולשמור על לכידות המסגרת הצבאית. מדיניות השירות המשותף מושתתת על היותו של צה"ל צבאה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ועל תפיסת צבא העם, לפיה משרתים בצה"ל חיילים בני כל המינים, הדתות והעדות ותרומתם של כולם, גברים כנשים, חיונית להצלחתו של הצבא במילוי משימותיו. המדיניות קמה מתוך תפיסה ממלכתית, שוויונית וסובלנית, המעוגנת בערכי כבוד האדם וב'רוח צה"ל'".

אף שפקודת השירות המשותף נועדה לשמש פתרון להסדרת השירות המעורב של נשים וגברים ואף שהפקודה עברה שני עדכונים בהתאם לדרישת הרבנים המרכזיים בציונות הדתית וקיבלה את ברכתם, ואף שאך לאחרונה מצא צוות ייעודי שמינה הרמטכ"ל רא"ל כוכבי, בראשות מפקד זרוע יבשה, האלוף סטריק, לבחינת שילוב נשים בתפקידי לחימה לרבות ביחידות החי"ר והיחידות המובחרות "כי פקודת השירות המשותף משרתת את יעודה ומאפשרת שירות משותף של נשים וגברים בכלל צה"ל וביחידות לחימה בפרט" – היא עדין מתפרשת על ידי גורמים בעלי אינטרס ככזו המגבילה את הנשים במרחב הצבאי וכמאפשרת הדרת נשים מתפקידים שונים במסגרת הצבאית, תוך מתן עדיפות ובכורה לצרכי החייל הדתי.

יתר על כן, בשם תכליתה של הפקודה לסייע לצה"ל "למלא את ייעודו המבצעי" היו מי שהצדיקו את הנרטיב שלפיו "שוויון יפגע בניצחון". היינו, שילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים על אלו שכבר נפתחו עבורן יפגע ביכולותיו המבצעיות של הצבא, יחתור תחת משימתו של צה"ל להגן על קיומה של מדינת ישראל וביטחון אזרחיה ותושביה, ויפגע ביכולת של הצבא למגר את האויב ולנצח בקרב.

נקודת המפנה המשמעותית ביותר בשירות הנשים בצה"ל התרחשה בפסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ אליס מילר (1995) ובתיקון חוק שירות הביטחון בעקבותיה (2000).
אליס מילר הגישה את עתירתה לבג"ץ לאחר שהצבא דחה את בקשתה להתמיין לקורס טיס בשל היותה אישה. בג"ץ קבע כי לנשים יש זכות לשוויון בשירותן הצבאי, הן פורמלית והן באופן מעשי, וכי מדיניות הצבא המונעת מהן לשרת בתפקיד טייסות רק בשל מינן היא פסולה. לפסיקה זו נודעה השפעה עמוקה על היחידות שצה"ל הורה לפתוח בפני נשים, כולל אלו שהיו עד אז תחת מונופול גברי. המפנה שיצר פסק הדין לא התמקד רק במישור הפרוצדורלי. בפסיקתו הורה בית המשפט לצה"ל לשלב נשים בשורותיו לא רק כפונקציה של צורכי הגנה וביטחון אלא גם מתוך מחויבות לעקרון השוויון.

כך ציינה כבוד השופטת שטרסברג-כהן בפסיקה:
"בהתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך בטחון המדינה כפועל יוצא מצורכי הצבא, ניתן לראות את ביטחון המדינה כערך עדיף ובעל מעמד גבוה ממעמדו של ערך השוויון, על-אף חשיבותו של האחרון. אלא שביטחון המדינה איננו מילת קסם, ועדיפותו אינה קמה בכל מקרה ובכל נסיבות שהן ואינה שווה בכל רמה של ביטחון ושל פגיעה בו״.

ועוד הוסיפה:
״חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה ואת זכויות היסוד של חבריה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן״.

ב-1 בינואר 2000, בעקבות פסיקת בג״ץ, התקבל תיקון לחוק שירות ביטחון שקבע כי לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. התפקיד הראשון שנפתח לשירות נשים היה טיס, ולאחריו נפתחו בהדרגה עוד תפקידים כגון חובלות, לוחמות מג"ב, לוחמות נ"מ, לוחמות בגדוד קרקל ולוחמות רפואיות מוטסות.

נדמה היה כי באותה עת צה"ל נכון היה לקדם שירות משמעותי יותר של נשים. בהתאם, מונה אלוף (מיל') יהודה שגב לעמוד בראש ועדה שנועדה לבחון את עיצוב השירות של נשים בצה"ל בראיית העשור הבא. הוועדה פרסמה את המלצותיה בספטמבר 2007 וקבעה כי העיקרון המנחה למיון ולשיבוץ נשים צריך להיות: "האדם הנכון במקום הנכון". לפי עיקרון זה נקבע ש"גברים ונשים ימוצו בשירות באופן זהה, לפי קריטריונים ענייניים המשקפים את צורכי צה"ל, את מרצם, יכולותיהם, ותכונותיהם האישיות של המתגייסים, ולא את מינם". עוד קבעה הוועדה כי "לא יהיו תפקידים או מערכים הסגורים קטגורית לנשים או לגברים".
עם זאת, רוב המלצותיו של הדו"ח לא יושמו והבשורה בנוגע לתמורות אכזבה.

צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם המגייס נשים לשירות צבאי מכוח חוק גיוס חובה. נכון לשנת 2022 נשים מהוות כ- 40% מכוח האדם הסדיר בצה"ל וכ- 25% מסך הקצינים. על אף גיוס החובה, נכון לשנת 2023 שיעור גיוס הנשים עומד רק על 55% מסך הנשים בגיל הגיוס. זאת לעומת 68.8% בקרב הגברים חייבי הגיוס. 36.6% מהנשים חייבות הגיוס משתחררות על בסיס פטור מטעמי דת, ועוד 8.2% משוחררות בשל פטורים מסוגים שונים.

נשים שירתו בצה"ל מאז הקמתו ב-1948 במסגרת חיל הנשים אשר נוסד ב-16 במאי 1948 על ידי קצינות ששירתו בצבא הבריטי. בשנת 1949 עוגן שירות הנשים בחוק שירות הביטחון התש"ט-1949. החוק קבע כי כל אדם, גבר או אישה, שהוא אזרח ישראלי או תושב קבע, שמלאו לו 18 שנים ולא קיבל פטור משירות הוא "יוצא צבא", כלומר ניתן לקרוא לו לגיוס. עוד קבע החוק כי נשים יכולות להגיש בקשה לשחרור מהצבא מטעמי דת ומצפון וכן בשל שלוש סיבות נוספות: הורות, נישואין והריון.

אף שטרם הקמת צה"ל נשים שירותו במחתרות העבריות בתפקידים שונים, לרבות תפקידי לחימה, הרי שלאחר (ויש הסבורים שבעקבות נפילת נשים בשבי האויב), הוחלט על שלוש קטגוריות של תפקידים שלא יוטלו על נשים: מקצועות שדורשים כושר גופני, מקצועות שתנאי השירות בהם אינם מתאימים ומקצועות לחימה.

וכך, בתחילה שירתו נשים בעיקר בתפקידים שבאופן מסורתי נתפסו כתפקידים נשיים, כמו פקידות, מורות ואחיות. זאת על פי פקודת ההקמה של חיל הנשים, שבה נקבע שנשים ישרתו בהגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר, אבל לא בתפקידי לחימה.

בשנות ה-50 הצליחה טייסת הקרב יעל רום להתגבר על מכשולי המדיניות המדירה נשים מתפקידי לחימה והיא זכתה להשתתף בקרבות חשובים, היא לקחה חלק בכוח שהטיס את הצנחנים בקרב המיתלה במלחמת סיני (מבצע קדש) והייתה במבנה שהצניח צנחנים בצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל.

התפיסה לפיה נשים שייכות לעורף וגברים לחזית שלטה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. בצד זאת, לאחר המלחמה, אימץ הצבא מדיניות חדשה ומורחבת לגבי שיבוץ נשים בתפקידים צבאיים, שאפשרה להכשיר נשים לתפקידים שעד אז היו פתוחים לגברים בלבד. הרחבת שירות הנשים בשלב זה, לא התבססה על תפיסה של שוויון, אלא על הצורך בבניין כוח מחודש, שבמסגרתו  גברים הופנו מתפקידים בעורף לטובת תפקידים שאפשרו להם להשתתף בלחימה, ולכן רוב מאמצי ההכשרה הופנו לתפקידים כמו מדריכים, נהגים, מכונאי מטוסים, ותפקידי תקשורת שונים.

אף על פי כן, במהלך אותן שנים ננקטו כמה צעדים מרחיקי לכת בנוגע לשירות הצבאי של נשים, כגון הסרת ההגבלות שהיו קיימות בעבר על נוכחות נשים בשטחי לחימה, במיוחד מחוץ לגבולות ישראל (1982) וביטול הסעיף בחוק שירות הביטחון אשר פירט את רשימת התפקידים הסגורים לנשים (1987).

צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם המגייס נשים לשירות צבאי מכוח חוק גיוס חובה. נכון לשנת 2022 שיעור הנשים בו הוא כ-40% מכוח האדם הסדיר וכ-25% מסך הקצינים. על אף חוק גיוס החובה, נכון לשנת 2023 שיעור גיוס הנשים עומד על 55% בלבד מסך הנשים בגיל גיוס. זאת לעומת 68.8% בקרב הגברים חייבי הגיוס. 36.6% מהנשים חייבות הגיוס משתחררות על בסיס פטור מטעמי דת, 8.2% משוחררות בשל פטורים מסוגים שונים.

נשים שירתו בצה"ל מאז הקמתו ב-1948 במסגרת חיל הנשים שנוסד ב-16 במאי 1948 על ידי קצינות ששירתו בצבא הבריטי. בשנת 1949 עוגן שירות הנשים בחוק שירות הביטחון התש"ט-1949. החוק קבע כי כל אדם, גבר או אישה, שהוא אזרח ישראלי או תושב קבע, שמלאו לו 18 שנים ולא קיבל פטור משירות הוא "יוצא צבא", כלומר ניתן לקרוא לו לגיוס. עוד קבע החוק כי נשים יכולות להגיש בקשה לשחרור מהצבא מטעמי דת ומצפון וכן בשל שלוש סיבות נוספות: הורות, נישואין והיריון.

אף שטרם הקמת צה"ל נשים שירתו במחתרות העבריות בתפקידים שונים, לרבות בתפקידי לחימה, הרי שלאחר מלחמת העצמאות (ויש הסבורים שבעקבות נפילת נשים בשבי האויב), הוחלט על שלוש קטגוריות של תפקידים שלא יוטלו על נשים: מקצועות שדורשים כושר גופני, מקצועות שתנאי השירות בהם אינם מתאימים ומקצועות לחימה.

וכך, בתחילה שירתו נשים בעיקר בתפקידים שבאופן מסורתי נתפסו כתפקידים נשיים, כמו פקידות, מורות ואחיות. זאת על פי פקודת ההקמה של חיל הנשים, שבה נקבע שנשים ישרתו בהגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר, אבל לא בתפקידי לחימה.

בשנות החמישים של המאה העשרים הצליחה טייסת הקרב יעל רום להתגבר על מכשולי המדיניות המדירה נשים מתפקידי לחימה. היא זכתה להשתתף בקרבות חשובים, הייתה חלק מהכוח שהטיס את הצנחנים בקרב המיתלה במלחמת סיני (מבצע "קדש") והייתה במבנה שהצניח צנחנים בצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל.

התפיסה שלפיה נשים שייכות לעורף וגברים לחזית שלטה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. בצד זאת, לאחר המלחמה אימץ הצבא מדיניות חדשה ומורחבת לגבי שיבוץ נשים בתפקידים צבאיים, מדיניות שאפשרה להכשיר נשים לתפקידים שעד אז היו פתוחים לגברים בלבד. הרחבת שירות הנשים בשלב זה לא התבססה על תפיסה של שוויון אלא על הצורך בבניין כוח מחודש שבמסגרתו הופנו גברים מתפקידים בעורף לטובת תפקידי לחימה, ולכן רוב מאמצי ההכשרה עבור נשים הופנו לתפקידים כמו מדריכים, נהגים, מכונאי מטוסים, ותפקידי תקשורת שונים.

במהלך אותן שנים ננקטו כמה צעדים מרחיקי לכת בנוגע לשירות הצבאי של נשים, כגון הסרת ההגבלות שהיו קיימות בעבר על נוכחות נשים בשטחי לחימה, במיוחד מחוץ לגבולות ישראל (1982) וביטול הסעיף בחוק שירות הביטחון שפירט את רשימת התפקידים הסגורים לנשים (1987).

עוד טרם הקמת המדינה שירתו נשים במחתרות העבריות בתפקידים שונים, כולל בתפקידי לחימה. לפיכך שילוב נשים בצה"ל עם הקמת המדינה ב-1948 היה אך טבעי. עם זאת, בשונה מהמציאות שהייתה קיימת עד אז, הוחלט שעל נשים לא יוטלו תפקידים הדורשים כושר גופני, שהן לא תשובצנה במקצועות שתנאי השירות בהם "אינם מתאימים לנשים" ולא במקצועות לחימה לסוגיהם. לאורך שנים הודרו נשים מתפקידי לוחמה, מציאות שהחלה להיפרם לאיטה רק בעקבות מאבקים ציבוריים משמעותיים. לנוכח מעורבותן ההרואית ופורצת הדרך של נשים לוחמות שלה היינו עדים מאז טבח השבעה באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל' שפרצה בעקבותיו, עולה השאלה: האם תם הדיון בשאלת שילובן של נשים ביחידות לוחמות?

גבורתן של לוחמות פלוגת "פרא" – פלוגת הטנקיסטיות של חיל הגנת הגבולות שבה כל צוות טנק מורכב מנשים בלבד עוד תיזכר לדורות. מתקפת הפתע החלה בשבעה באוקטובר 2023 בשעה 06:29 בבוקר יום השבת וחג שמחת תורה במטח של אלפי רקטות ששוגרו לעבר ישראל. עם היוודע דבר המתקפה, עלו הלוחמות על "ציר פילדלפי" לכיוון עוטף עזה. בהגיען לאזורי הקרבות הן ירו לעבר האויב פגזים במקצועיות ובעוז, דרסו את מי שניצב בדרכן, וחיסלו עשרות מחבלים.

מאז אותה "שבת שחורה", הולכים ונערמים הסיפורים המצביעים על גבורתן של הנשים בלחימה. עדות אחר עדות, תמונות וסרטונים. חלקם עוסקים בחיילות שלא הוכשרו כלל ללחימה ולא לתפקידי פיקוד. חלקם עוסקים בלוחמות ובמפקדות שהוכשרו להגן על המדינה אך לא כחלק מהיחידות המתמרנות/הלוחמות. אלו גם אלו פעלו ברגע האמת באומץ לב, בנחישות, בתחכום, ביצירתיות ובתושייה.
לוחמות ומפקדות שהבינו שהגבול נפרץ, שהלחימה אל מול פני האויב מתרחשת כאן ועכשיו בתוככי מדינת ישראל, בבסיסים וביישובים אזרחיים, נטלו את היוזמה לידיהן ולא היססו להסתער תחת אש. הן הביאו לעצירת האויב ולהצלת חיים.

חלקן, לדאבון הלב, שילמו בחייהן.

למערכה ב"חרבות ברזל" יש השפעה מכרעת על התפיסות הרווחות לגבי תרומתן של הנשים בשירות הצבאי בכלל ובתפקידי לחימה בפרט. האם שנים של ויכוח ציבורי בין תפיסת עולם שמרנית שחששה מההשלכות של שילוב הנשים במערך הלוחם על חיילים דתיים לבין תפיסת עולם ליברלית שדגלה בשוויון הסתיימו בשבעה באוקטובר, כשנשים הסתערו באומץ על מחבלי החמאס? לשאלה זו טרם קיבלנו מענה.