רס"ר קרן טנדלר

בת לריואנה ודן
אחות לנדב

קרן טנדלר, בת ריואנה ודן, נולדה ביום ה' בתשרי תש"ם (26 בספטמבר 1979) ברחובות. אחות בכורה לנדב.

היא גדלה במשפחה תומכת, פעילה וערכית, ממנה ספגה את חשיבות הנתינה והעשייה.

קרן למדה בבית הספר היסודי "יבניאלי" ובהמשך בחטיבת הביניים והתיכון "מכללת אורט רחובות". כבר בגיל צעיר בלטה ביכולותיה הטכניות והתקבלה למגמת תיב"מ (תכנון וייצור באמצעות מחשב), תחום שבו הייתה אחת משלוש בנות בלבד בכיתה של בנים רבים.

קרן הייתה נערה אנרגטית, שאפתנית ומלאת חיים, עם רצון עז לממש את יכולותיה. אהבה ציור, במיוחד ציורי אופנה, עסקה בצילום אמנותי והייתה שחיינית מצטיינת השתתפה בתחרויות וזכתה במדליות. כבר מילדות היתה קרן מוקפת חברים, פעילה ודומיננטית בסביבתה.

עם סיום לימודיה כהנדסאית מכונות בשנת 1999, התגייסה קרן לחיל האוויר, עברה קורס ממס"ניקים והוצבה כמכונאית קרקע בטייסת מסוקי "יסעור" בבסיס תל-נוף.

בהמשך, מתוך שאיפה להתקדם, יצאה למסלול מאתגר במיוחד: טירונות רובאי 7, גיבוש ומיונים לקורס מכונאים מוטסים - תחום שהיה אז נדיר מאוד לנשים. בשנת 2001 הייתה קרן האשה היחידה שהתקבלה לקורס. היא אף סיימה אותו בהצטיינות.

קרן הפכה למכונאית המוטסת הראשונה בטייסת ה"יסעורים" ואחת הבודדות בחיל האוויר כולו. היא שירתה בטייסת "מובילי הלילה", השתתפה במבצעים רבים בארץ ובחו"ל, והצטיינה במקצועיות, מסירות ויוזמה. בנוסף, עסקה בהדרכה והכשרת טכנאים.

לאחר ארבע שנות שירות קבע השתחררה בשנת 2005 והחלה לימודי משפטים, אך המשיכה לשרת במילואים בהתנדבות מלאה ובתדירות גבוהה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, שירתה קרן במילואים בטייסת ה"יסעורים" ונטלה חלק בפעילות המבצעית של היחידה - מהנשים הבודדות באותה תקופה ששירתו בתפקיד קרבי אווירי מבצעי.

ביום 11 באוגוסט 2006 יצאה לטיסה מבצעית, ולמחרת, ביום י"ט באב תשס"ו (12 באוגוסט 2006), במהלך מבצע להנחתת כוחות בעומק דרום לבנון, נפגע מסוק ה"יסעור" שבו שירתה מטיל שנורה על-ידי חיזבאללה, זמן קצר לאחר שהמריא מחדש.

קרן נהרגה באירוע והיא בת 27. יחד עמה נפלו ארבעה מחבריה לצוות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל ראשון.

קרן טנדלר הייתה דמות יוצאת דופן של שילוב בין מקצועיות, נחישות ואנושיות. היא פעלה מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון אמיתי לתרום, והציבה לעצמה רף גבוה - אותו גם השיגה בעקביות.

כבר מגיל צעיר בלטה באנרגיה בלתי נדלית, סקרנות ורצון “לבלוע את החיים”. היא הייתה פעילה, מוקפת חברים, בעלת תחומי עניין מגוונים - מאמנות וצילום ועד ספורט תחרותי, ושילבה בין רגישות אישית לבין יכולת ביצוע גבוהה.

בשירותה הצבאי פרצה דרך בתחום שנחשב אז גברי כמעט לחלוטין, והייתה בין הנשים הבודדות ששירתו בתפקיד מבצעי אווירי. היא לא ביקשה הקלות ולא הגדירה את עצמה דרך החריגות שבדבר, אלא דרך הסטנדרט המקצועי הבלתי מתפשר שהציבה לעצמה. מפקדיה תיארו אותה כלוחמת מסורה, אחראית, לויאלית ובעלת יוזמה, שנרתמה לכל משימה והיוותה דוגמה לאחרים.

לצד הישגיה המקצועיים, קרן הייתה אדם חם, חברתי ואכפתי שזכה להערכה רבה מצד חבריה ומפקדיה כאחד. היא שמרה על קשר עמוק עם סביבתה, תרמה מזמנה גם מחוץ לשירות, והקרינה שילוב של ביטחון, צניעות ושמחת חיים.

גם לאחר נפילתה, ניכרת ההשפעה שהותירה אחריה. לא רק דרך הישגיה, אלא דרך הדרך שבה בחרה לפעול: בהתמדה, באומץ, ובאמונה ביכולת לפרוץ גבולות מבלי לאבד את האנושיות.

דמותה נותרה מקור השראה לסביבתה, וסיפור חייה משקף את הכוח שבשילוב בין שאיפות אישיות לבין מחויבות עמוקה לאחר ולחברה.

אורי לוי מרוחמה תיאר את מסע ההלוויה: "עוצמה והוד, לאין שיעור, ליוו את מסעה האחרון של קרן. למעלה מאלף צנחנים לוחמים, בסדיר ובמילואים, נשאו אותה על כתפיים בחזרה הביתה. קרן, מכונאית מוסקת, התרסקה אל מותה ביחד עם ארבעת חבריה לצוות המסוק, בעת שהנחיתו את הצנחנים בעומק השטח. טיל נגד טנקים פגע במסוק, שניות ספורות לאחר שפרקו את הכוח והמריאו לסבב נוסף. בליל המחרת סרק ומצא כוח 'שלדג' את ארבעת חבריה שהוטסו ארצה. את קרן לא מצאו באותו הלילה. הסריקות נמשכו למחרת היום, תחת אש ישירה ופצצות מרגמה. שעל אחר שעל, אבן אחר אבן, סריקות במעגלים הולכים וגדלים ובסיכון חיים. קרן נמצאה בנקיק צדדי, במרחק מה משרידי המסוק ובסמוך לאחד המנועים. ככל הנראה הושלכה ממנו בעוצמת הפיצוץ. בלילה שבו חזרו הצנחנים, במסע קשה ומפרך, בלילה בו טור אין-סופי של לוחמים שב הביתה, חזרה קרן אתם. עטופה על אלונקה, נשאוה הלוחמים בתחושת שליחות וקדושה. אלף צנחנים לוחמים ליוו את קרן במסעה האחרון. אלף צנחנים הביאו את קרן הביתה, אל הוריה. היה זה מסע הלוויה הירואי ואיש לא הסתיר את המחנק בגרון והלחלוחית בעיניים. ... אלף צנחנים מותשים ועייפים עומדים ומצדיעים לקרן".

אלוף משנה איתי, מפקד חטיבת הצנחנים "חוד החנית" כתב לקרן: "במסע רגלי ארוך ומפרך נשאנו אותך מהשטח שבין יעיטר לזבקין דרך מצוקי ואדי בית ליף וחזרה ארצה. במסעך האחרון ליווינו אותך, מאות לוחמי צנחנים בשובם מן הקרב. לוחמת בין הלוחמים כראוי לך, לדרכך, לחייך ולאופן נפילתך. קרן, אצלנו בצנחנים נהוג לומר שלוחם ממשיך לחיות כל עוד יש לו זוכר. ולך בזיכרוננו - חיי נצח. ינעמו לך רגבי הארץ הזאת שאת זכית והיית חלק ממגיניה".

הרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ כתב למשפחה: "מפקדיה של קרן מספרים כי הייתה לוחמת ללא חת, אשר נאבקה על הזכות לצאת למשימות קרביות. קרן הייתה חרוצה והתמידה בעבודה הקשה, כשהיא דוחה כל הקלה שניתנה לה. בהיותה לוחמת מכונאית מוטסת ראשונה, היוותה סמל ומופת לכל אנשי הטייסת ובמיוחד לחיילות בה. קרן הייתה חברותית ומקובלת מאוד בקרב הסובבים אותה. בטוחני, כי דמותה תאיר את דרכם של מפקדיה וחבריה".

סגן-אלוף דני, מפקד היחידה כתב: "קרן בשבילי היא המכונאית המוטסת הראשונה. מגיעה לכל משימה. נלחמת על הזכות לצאת למשימות קרביות ולעולם ללא בקשת הקלות. תמיד חשה גאווה בראותה את כמות הבנות בגף הטכני. קרן היוותה סמל, דוגמה והוכחה לכך שחזון ורצון הם המפתח להצלחה. היא עשתה זאת בענווה ובחריצות. קרן נפלה בקרב על זכותה של מדינת ישראל להתקיים ולחיות בשלום. בעיניי, אין דרך נעלה מזו. על ערך זה גדלה וחונכה. ... יהי זכרה ברוך".

תת-אלוף אמיר, ראש מטה חיל האוויר, נשא דברים לזכרה של קרן: "דמותה של קרן חיה לנגד עיניי, גם היום. דמות לבושה בסרבל טיסה, חובשת קסדת טיסה כשקוקו שער בלונד שטני מבצבץ ממנה בשובבות והתרסה. קרן, היית יחידה ומיוחדת בסביבה גברית טיפוסית. סביבה של לוחמים, מכונות ענק מורכבות ומסובכות, כוחות אוויר וקרקע, ביום ובליל, במזג אוויר קשה: בחום ובצינת החורף וההרים המושלגים, במדבר ובים, בארץ אויב ובבית. ידעת מה מטרתך ובנחישות פעלת להשיגה. קרן, פרצת את הדרך באופן שהעמידה את סביבתך משתאה ומעריכה. פרצת תחומים חדשים ויותר מכול סימנת נתיב ורף לכל אלה שאחרייך. הראית שכוח רצון חזק לאין שיעור מיכולות פיזיות וממחסומים שנולדו בין קטני אמונה. אני זוכר לילה בנגב עטור כוכבים. נוחתים בלב מדבר, חוברים לכוח, אבק, רעש מנועים וזוג הרוטורים האדיר של ה'יסעור' קורע את חשכת הליל. הרמפה נפתחת ומתחיל הליך ההעמסה. אני ליד הגאי המסוק, מביט לתוך בטנה של 'המפלצת' שלנו. אני מבחין, בעזרת מכשיר ראיית הלילה באור הירקרק, בדמות קטנה הנעה ללא לאות: מכוונת, מזהירה, מדרבנת ורותמת את מרכבות הברזל לציפור המתכת, והרמפה נסגרת, 'רשאי להמריא' את אומרת ואנחנו באוויר בדרך ליעד הבא. ... החלומות נגדעו. האובדן שלך: מי שהיית ומה שיכולת להיות ילוו אותנו. את איננה ועודך. הותרת חותם, קבעת רף חדש, לימדת אותנו שגוף קטן עם קוקו וקסדה הוא בעצם סוג של ענק שזכינו להיות במחיצתו. יהי זכרך ברוך".

כתב גיורא, מפקדה הישיר של קרן, שחתם על מכתבו חבר: "... היית חיילת נהדרת, נגדת משקיעה ומוערכת, מכונאית מוטסת לתפארת ולדוגמה. ... אני לא יכול לשכוח את החיוך המאפיין אותך כל כך, את הרצון העז שלך להיות שווה בין שווים ואת היכולת המדהימה שלך להסתגל לכל מצב. ... תודה שהיית אתנו בשנותייך היפות, חבל שאת לא אתנו בהמשך הדרך. יכולנו לעשות דברים נפלאים, כולנו".

יעל, חברת ילדות של קרן: "קרן אהובתי המתוקה... אני לא מאמינה שלא תתקשרי אלי יותר ושאני לא אוכל להתקשר אליך, לשמוע את קולך, לעודד ולהתמודד, לדעת שיש לי אותך בעולם שלי... אני כל כך אוהבת אותך ואת כל כך חסרה לי, בלב, בחיים, בהכל, כל כך חסרה... ראיתי את כל החברים המדהימים שלך, שכל כך אהבת ושכה אהבו אותך, ושמעתי איך כל הלוחמים ליוו אותך בדרכך האחרונה הביתה. לפעמים אני מדמיינת שאולי את שומעת את זה ומחייכת... הלוואי".

גל, חברה הטוב של קרן לשחייה כתב: "קרן, שיתפת אותי בכל כך הרבה מחשבות, שמחות, אכזבות ותקוות, כולן בענייני החיים, העתיד, אהבה וזוגיות, קריירה וחברים, כמו כולנו בעצם. הרי בסופו של דבר, גם את היית בחורה רגישה ומקסימה, כל כך טובה ודואגת לכולם. מתגעגע מאוד".

קרן טנדלר באתר "יזכור":
http://www.izkor.gov.il/קרן%20טנדלר/en_8327c0886440445d72a3e498e8cd244d