סמ"ש שי גרמאי

בִּתם של ורד ושלמה
אחות של דן, איתי וניראל

משפחתה של שי עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 1982 והשתקעה בכרמיאל. שי בת יחידה מבין שלושה בנים. היא בִּתה של ורד גרמאי, עובדת היחידה לעלייה ולקליטה בסוכנות היהודית. אביה שלמה עובד במפעל תעשייה בכרמיאל.

שי למדה בתיכון כרמים בכרמיאל. ב-18 בפברואר 2024 קיבלו הוריה מארי מחנכה של שי את תעודת הבגרות שלה. ארי פרסם בפוסט בפייסבוק את תחושותיו בעקבות אירוע זה: "הזיכרון האחרון שנשאר אצלי של שי גרמאי, בוגרת מחזור בחינוך האחרון שלי, אחרי כל המלחמות והקשיים שהיו בדרך, שהיא הצליחה לקבל תעודת בגרות. הצליחה בדרכה המיוחדת שלה. למרות הכול ואולי בזכות הכול. כשאני ושלמה האב וורד האם עמדנו בכניסה לבית הספר לצלם את התמונה הרגשתי סוג של סגירת מעגל מאוד עצובה אך לפחות בתחושת הישג."

אביעד צדוק היה בן זוגה של שי בשלוש השנים האחרונות שלפני נפילתה.

קייס אפרים לאווי, מנהיגה של קהילת יוצאי אתיופיה בכרמיאל, התראיין למערכת פורטל זהר.נט ב-7 בינואר 2024 לאחר נפילתה של שי: "העיר כרמיאל מרכינה ראש ואבלה במותה של שי היקרה. משפחתה היא ותיקה בעיר, משפחה מאוד ציונית, נעימה וטובה. את שי אני מכיר מילדותה, כאשר לימדתי קבוצת ילדים מסורת ואת השפה האמהרית כדי לחזק אצל הדור הצעיר את החיבור לשורשים. שי הייתה אחת התלמידות המצטיינות והטובות, תמיד רצתה לשמוע עוד וללמוד על יהדות אתיופיה. היא הייתה ילדה מאוד חכמה, עם המון ערכים, אהבת המולדת וחיבור חזק למולדת. אין ספק שהוריה חינכו אותה לאהבת הארץ בצורה הטובה ביותר".

בראיון נוסף של קייס לאווי לגל"צ הסביר שהשירות של שי במשמר הגבול בתפקיד מבצעי ובעל חשיבות הוא חלק מתופעה בתרבות של בני העדה האתיופית להתנדב לשירות תורם ומשמעותי בצה"ל ובמערכת הביטחון כולה. זהו ביטוי לחינוך לציונות שקיבלו בני העדה מדור הוריהם שמושא כמיהתם היה לעלות לישראל ולירושלים.

שי התגייסה ב-4 באוגוסט 2022 למשטרת ישראל ושירתה במשמר הגבול.

אביה סיפר בראיון לקרן נויבך ב"כאן 11" שהיא החליטה להתגייס למשמר הגבול בעקבות אחיה הבכור ורצתה להמשיך בדרכו. היא אהבה את השירות במערכת הביטחון והחליטה שלאחר שחרורה היא תעבור למשטרה הכחולה ותבנה לעצמה שם קריירה.

במג"ב סיפרו עליה כי כבר במסלול ההכשרה הראשוני בלטה שי לחיוב במקצועיותה ובאופייה המיוחד. בסיום הליך ההכשרה היא שובצה במג"ב איו"ש לשירות בפלוגה מבצעית.

שי קיבלה בראש השנה (ספטמבר 2023) תעודת מצטיינת בחטיבת מנשה של צה"ל על פעילותה ועל התושייה שגילתה בהצלת חיים. שמה פורסם באתר דובר צה"ל ברשימת מצטייני מפקד חטמ"ר מנשה.

ב-7 בינואר 2024 בלילה יצאה שי לפעילות מבצעית במחנה הפליטים בג'נין. היא נסעה בשיירה של שלושה כלי רכב של משמר הגבול שנכנסו למחנה. הרכב שבו נסעה עלה על מטען ושי נהרגה.

ב-7 בינואר 2024 פרסם משמר הגבול הודעה בזו הלשון:
"גבורה תחת אש – אנו מודיעים בצער וביגון רב על נפילתה בקרב של סמ"ש שי גרמאי ז"ל, לוחמת במג"ב איו"ש שהייתה ברכב מבצעי שנפגע ממטען בפעילות במחנה הפליטים ג'נין. שי גרמאי ז"ל, תושבת כרמיאל, הותירה אחריה הורים ושלושה אחים, בת 19 בנופלה."

במג"ב סיפרו על שי שהיא הייתה הראשונה תמיד להתייצב לכל משימה והיא דרשה מעצמה ומהסובבים אותה לעשות את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר. היא הייתה לוחמת ערכית עם מצפן מוסרי גבוה, מלאת שמחת חיים ואוהבת אדם. החיוך היה על פניה דרך קבע.

שי אהבה מאוד את השיר "היהלום שלי" של הזמר והיוצר אבי אבורומי.
לבקשתה, בן זוגה אביעד צדוק היה נוהג להקריא לה את השיר עד שהיא ידעה אותו בעל פה. הוא סיפר בראיון עימו כי השיר היה עבורה בעל סגולות ריפוי של ממש, כמו של משככי כאבים.
אבי אבורומי שר את השיר לזכרה של שי במסגרת פרויקט "לבכות לכם" של קבוצת ידיעות אחרונות בשיתוף מפעל הפיס.
ניתן לראות את הביצוע בלינק

לזכרה של שי נפתח דף הנצחה באינסטגרם:

בראיון לערוץ 12 ב-8 בינואר 2024, סיפרה המפקדת הישירה של שי, מאיה ניקיץ, שהיא שירתה בפלוגה יחד עם שי כעשרה חודשים. שי הייתה חברת אמת ופעלה תמיד למען כולם ולכן היא זכתה בתעודת ההצטיינות של מח"ט חטיבת מנשה. בראיון נשאלה מאיה על שירותן של נשים במשמר הגבול ועל כניסתן לאזורי לחימה מסוכנים. היא הסבירה ששירות הנשים במשמר הגבול אינו דבר יוצא דופן. זוהי יחידה מעורבת שבה כולם פועלים למען כולם, ללא הבדל בין גזע ומין. הלוחמים הם החברים שמגבים זה את זה ובזכות ערכים אלה הם מתקדמים ומצליחים בפעילותם.

בהלוויתה של שי, ספד לה מפכ"ל המשטרה יעקב (קובי) שבתאי: "מאוד קשה להספיד לוחמת צעירה בת 19. שי התגייסה מתוך רצון להיות ולבצע שירות משמעותי. השוטרים עומדים במבחן יום יומי, מסירות ואומץ לב ולצערנו לעיתים משלמים בחייהם. אירועי ה-7 באוקטובר הראו לנו את האומץ של שוטרי ישראל.

מתחילת המלחמה איבדנו 60 שוטרות ושוטרים, מג"ב איבד 19 מלוחמיו. חבריה מספרים על לוחמת חברותית. היא נבחרה למצטיינת בחטיבתה. שי היקרה, ביצעת את תפקידך מתוך שליחות. כאן מעל קברך הטרי אנחנו אומרים כי אירועי הטרור ומתקפת הטרור לא ירפו את ידינו. ידינו תשיג את כל מי שינסה לפגוע בשוטרינו ובלוחמינו. אין בכוחן של מילים לתאר את עוצמת הכאב. היום הפכת לחלק בלתי נפרד ממשפחת משטרת ישראל. משטרת ישראל כולה כואבת את לכתך ומצדיעה לך על תרומתך ומחבקת".

הרב בני לאו כתב לזכרה של שי באתר MEMORIZ PLUS ב-12 בינואר 2024:
"זה כבר הפך להיות חלק מכניסת השבת. להתבונן בפנים שמסרו את נפשם השבוע, עבור חיים טובים, משמעותיים ושמחים כאן, בארץ ישראל. כל שבוע והפנים החדשות שלו. זה מטלטל. כמו מנה שבועית שנמסרת למלאכי מרום כמתנה של אומה שלמה חפצה חיים.
מבין הפנים הרבות כל כך של השבוע, בחרתי למקד מבט בפניה המאירות של שי גראמי, לוחמת מג"ב שנהרגה בפעילות מבצעית בג'נין ביום ראשון.

הוריה של שי, ורד ושלומי, עלו מאתיופיה לישראל ב-1982 והעמיקו שורש בעיר כרמיאל.
השבוע פגשתי אותם באוהל. ביקשתי מוורד שתספר לי משהו על שי.
היא חשבה לרגע ובחרה לספר על הבחירה בשם שי. לפני כמעט עשרים שנה (פברואר 2004) היא הייתה באמצע חודש תשיעי, נכנסה לחנות בכרמיאל. בכניסה לחנות ראתה אישה עם ילדה יפהפיה ועיניה של ורד התמגנטו לעיני הילדה. קראו לה שי. ככה היא ושלומי בחרו את השם לתינוקת שנולדה ב–16 לחודש.

כל יום שעבר, כמעט עשרים שנה, הלכה שי והנכיחה את שמה. יופי עמוק של טוב שמוקרן בעוצמה גדולה החוצה. אופיטמית, צנועה, נדיבה, טהורה.
היה ברור לה שהיא מתגייסת ומתמסרת לכל מה שיכולה לטובת המדינה. היא שובצה למג"ב איו"ש ליחידה מבצעית והפכה לסמל של מסירות, ערכיות, התנדבות ומצפן מוסרי שהקרין על כל הפלוגה.
אני מתבונן בעיניה הטובות של ורד, אמא של שי, וכמו מאליו עולה בי השיר של רחל המשוררת: "שי".
פתחתי את מילות השיר (הקשות כל כך) ושיתפתי את האם ואת היושבים סביבה.

שיר שבו רחל מתארת עצמה כעוללות הגפן עם שארית הרחש:
'אעולל כגפן
שארית הרחש
ואשלח מנחה לך
מזמרת לבי
כל שיד העצב
לא עקרה משורש
שקדים-הזעם
לא שדף עוד בי.'

היא מתארת עצמה עם מעט של אוויר שנשאר בה לאחר שיד קשה ניסתה לעקור הכול מן השורש. משהו עוד נשאר גם לאחר שרוח קדים עזה ניסתה לשדוף הכל.
עם מה מרפדת רחל את הטנא שבו תביא את ביכוריה?
'ארפד הטנא
זיכרונות כנרת
ורד שמי הבוקר
בין עצי הגן
זהב הצוהריים
במרחב רוגע
ולילך הערב
על הרי גולן.'

האמא ורד מקשיבה לזיכרונות של רחל ושומעת את שמה מבצבץ כצבע רך של שמי הבוקר בין עצי הגן. אני מתבונן בה ובסביבתה ורואה את הייחור הזה, שהלך לפני למעלה מארבעים שנה ברגל מאתיופיה דרך סודן לארץ ישראל, שהיכה שורש, שגידל ענפים, שהביא פירות וכעת מוסרת את הטנא המרופד בזיכרונות אל מלאכי מרום, ביכורי אהבתם לעם ישראל ולארץ ישראל. ככה, עם הפרי היפה הזה עומדת משפחת גראמי ושואלת את ריבונו של עולם:
'ואשלח אליך
התשמח לשי?'

הרב ליאור חיים אנגלמן, רב בית המדרש הקהילתי כפר סבא, נשא דברים בתוכניתו "עשר בעשר" בעקבות נפילתם של שי ושל הלוחם סא"ל רועי יוחאי יוסף ז"ל. וכך אמר על שי: "(שי היא) בת לעולי אתיופיה, העדה האתיופית החשובה והמפוארת שהרבה מהם, ההשתוקקות והגעגוע לארץ ולירושלים, הכמיהה לגאולה הזאת היא יושבת בבסיס התרבות וההווי של כל עולי אתיופיה. זאת הזדמנות לשלוח חיבוק של אחווה והכרת תודה לכל בני העדה הזאת על חלקם בארץ הזאת וחיבוק למשפחה, למשפחת גרמאי... ברור לי שכשהכמיהה הזאת ואהבת הארץ הופכת להיות גם מחיר כל כך כבד זה קשה מאוד וזאת גם הזדמנות לומר משהו שפחות מדובר אך שווה להגיד אותו... מעלה על נס כל לוחמת שנלחמת למען עם ישראל וזה שהיא נופלת למען עם ישראל, שמוסרת את נפשה, היא קדושה וצדיקה ומעלתה עצומה מאוד ואין לנו אלא לעמוד בהשתאות ובהכרת הטוב עצומה עבור כל הלוחמות הללו והגיבורות הללו. ושוב חיבוק גדול למשפחת גרמאי...