רב"ט נעמה בוני

בִּתם של יעל ויואב
אחות של יובל (בן 21) ויאיר (בן 16)

נעמה נולדה בקיבוץ מעוז חיים ובגיל שנה עברה עם משפחתה לעפולה, עיר שבה גדלה והתחנכה. היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון "אורט אורן" בעפולה.

נעמה הייתה בת משפחה אהובה ואוהבת. "נעמונה" היה כינוי החיבה שלה בפי המשפחה. היא הייתה מלאת נתינה לכל סובביה, היה לה חוש הומור, צחוק מתגלגל וציניות שנונה.

נעמה אהבה לקרוא ספרים ובגיל תיכון היא התנדבה בספרייה העירונית. היא כתבה כתיבה יצירתית בעברית ובאנגלית, יומן אישי ושירים. אחד משיריה אף הולחן. היא אהבה לצפות בסרטים והייתה לה מחברת ציטוטים מתוכם.

נעמה העריכה אומנות ונהגה לבקר במוזיאונים. היא גם העריכה חפצים ישנים. קירות החדר שלה, השידה והספרייה האישית מלאים בחפצי נוי שאספה לאורך השנים בחנויות יד שנייה.

אחד מתחביביה העיקריים של נעמה היה מוזיקה. היא אהבה ללכת להופעות חיות של אומנים ישראלים ונהגה להכין "פלייליסטים" לחבריה הטובים.

נעמה חגגה את יום הולדתה ה-19 שבוע לפני שנפלה בעת מילוי תפקידה במתקפת המחבלים הרצחנית.

נעמה התגייסה לצה"ל ב-20 בפברואר 2023. לאחר הטירונות היא השתתפה בקורס מש"קיות ת"ש של חיל משאבי אנוש ועם סיומו היא נבחרה לקבל את אות "מצטיינת המופת" של "קורס ת"ש אש". כבר במהלך הקורס התבלטה נעמה בפוטנציאל שלה לקצונה. מפקדיה סימנו אותה ל"מסלול כוכב" לפיתוח קצינות אך רצו שקודם תצבור ניסיון בשטח בתחום הת"ש במשך כמה חודשים.

בתום הכשרתה היא שובצה לתפקיד מש"קית ת"ש בחטיבת השריון הסדירה 7 בעוצבת סער מגולן, בגדוד עוז המכונה "גדוד 77". בתפקידה בגדוד דאגה נעמה לרווחת הפרט של החיילים בתחומי ת"ש שונים. מבין הנושאים שטיפלה בהם היו סוגיות כגון מצוקה כלכלית, בעיות במשפחה, טיפול בחיילים בודדים ובעולים חדשים. נעמה הייתה מסורה לתפקידה והשקיעה שעות בעבודה במשרד הת"ש. בד בבד היא ראתה חשיבות בקיום קשר הדוק עם החיילים ולכן לצד מטלותיה השוטפות היא הקפידה לצאת לשטח, להכיר את החיילים אישית, לשוחח עימם ולהיות קשובה לצורכיהם. בכל פעם שחייל קיבל מענה לבקשתו, היה לה סיפוק רב והיא ראתה בכך הישג גדול.

ב"שבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 הייתה נעמה מוצבת לבדה בעמדת השמירה בשער של מוצב "יפתח" בגזרת עזה. במתקפת הפתע של המחבלים שוגרו לעבר המוצב מטחי רקטות ופצצות מרגמה ובחסות המטחים חדרו המחבלים למוצב. במסירות מעוררת השתאות ותוך דבקות במשימה נעמה לא עזבה את משמרתה. היא תיעדה את מתקפת המחבלים בטלפון הנייד שלה והנחתה את האנשים שמצאו מחסה בבטונדה הסמוכה לעבור לחמ"ל ולנעול אותו. בכך היא הצילה את חייהם של רבים, כולל את חייהם של אשת המג"ד ושל שני ילדיו שהיו בבסיס באותו יום.

נעמה נפלה בעת חדירת המחבלים למוצב "יפתח" שעליו שמרה.

במהלך ה"שבעה" על נעמה סיפרו חבריה סיפורים מרגשים על אישיותה הנדירה. הם תיארו אותה "מלח הארץ", ערכית, מחויבת למטרותיה ולדרכה. משפחתה תיארה אותה ילדה של חסד, בעלת ערכים ומידות, סקרנית, שאספה חוויות טובות לה ולבני משפחתה והכירה תודה על כל מה שעשו למענה.
היו לנעמה חברים וחברות רבים שעימם היו לה קשרים עמוקים. היא נתנה להם להרגיש מיוחדים, הקשיבה להם והכילה אותם. נעמה נהגה לבקש מחבריה בעת פגישותיה עימם להניח את הטלפונים הניידים בצד כדי שיוכלו לשוחח לעומק וללא הפרעות.

ניתן ללמוד על דמותה של נעמה מתוך טקסט שכתבה בכתב ידה ב-2 במרץ 2023 בנושא השאלה מדוע התגייסה לצבא. לא ברור מה הרקע לכתיבת הטקסט, האם היו אלה מחשבות שהיא רצתה להביען לעצמה בכתב? או שמא היה זה תרגיל שביקשו מפקדיה להכין במסגרת הכשרתה הצבאית? יהיו אשר יהיו הסיבות לכתיבת טקסט זה, הוא חושף צוהר לעולמה הפנימי הערכי והציוני של נעמה. הנה הוא במילותיה שלה:
"למה התגייסתי?
מגיל מאוד קטן הרגשתי מאוד מחוברת לארץ, למדינה, למנהגים, לישראליות. בזכות הוריי, משפחתי המורחבת, התכנים והמוזיקה שאותם צרכתי נרקם ביני לבין הארץ קשר חזק מאוד שמתבטא בתחושות וברגשות פנימיים ונגמר בתמונה המרגשת מאוד שלי, פיזית, על מדי צבא ההגנה לישראל.
הוריי השמיעו לי והראו לי: 'הגשש החיוור', סרטי פולחן ישראליים, טיולים בכל הארץ מהצפון ועד הדרום, שירים ישראליים מזוהר ארגוב עד מאיר אריאל – וכל זה מגיל צעיר מאוד. החיבור לישראליות ולארץ שלי נבנה עם השנים, ובהגעתי לגיל ההתבגרות ידעתי שאתגייס, ובהתקרב לגיוס עצמו (אחרי שלא התקבלתי לתפקידים המקוריים שאליהם כיוונתי) הבנתי כמה אני רוצה שהשירות שלי יהיה בעל משמעות מסוימת, משהו במערכת הצבאית שקשור בטיפול, וניתנה לי הזכות להשתבץ בתור מש"קית ת"ש. נוסף על התכנים והמוזיקה שחיברו אותי לישראליות, ישנו גם המצב הביטחוני הרעוע של מדינתנו, שזהו מצבה הסטטי. אין רגע של שקט – מדינה קטנה מוקפת אויבים. אעיד על עצמי שבחיים לא הייתי מסוגלת להישאר אדישה למצבנו, זו המדינה שלי – אם לא אני, לא יהיה מי שיעשה זאת במקומי. יותר מדי אנשים עברו מספיק תלאות בשביל שאני אשב 'רגל על רגל' בסלון שלי ואצפה ב'ארץ נהדרת' בשישי בערב. כולם יכולים לתרום איך שהוא, לא רק לוחמים, ואם לא הייתי מסתדרת במערכת הצבאית, הייתי מוצאת דרך אחרת לתרום את חלקי ולתת מזמני כמו שמתבקש (בהתחשב בנסיבות ובמצבנו). שכל ישראלי אחר יתרום וייתן (במידה שהוא יכול / כמה שהוא יכול)."

נעמה אהבה מאוד להאזין למגוון סגנונות מוזיקה. היא אהבה במיוחד מוזיקה ישראלית שרוב בני גילה לא הכירו כלל. היא נהגה להאזין למוזיקה שלה בפטיפון שאותו קנתה מכסף שאחיה נתן לה ליום הולדתה.

נעמה אהבה טבע ופריחה ונהגה לטייל ברחבי הארץ.

השירים האהובים על נעמה היו IMAGINE של ג'ון לנון ו"גג" של להקת "הג'ירפות". היא אהבה מאוד את להקת "הג'ירפות" ואפילו הייתה ארבע פעמים בהופעותיה.

חברתה של נעמה, שי טמינו, הקדישה לזכרה את שיר האודישן שלה בתוכנית "הכוכב הבא" ששודרה ב-1 בנובמבר 2023. לינק של ההופעה.

נעמה הייתה החללה הראשונה בעיר עפולה במלחמת חרבות ברזל. ביום השלושים לנפילתה פקדו את קברה מאות מבני העיר כולל ראש העיר אבי אלקבץ, בני משפחה, וחברים וחיילים שהגיעו מכל הארץ. במהלך האזכרה שרה לזכרה להקת "הג'ירפות" את השיר "גג" שאהבה. הביצוע מההלוויה.

עיריית עפולה חילקה לכל ילדי הגנים בעפולה ספר ילדים לזכרה של נעמה בשם "הגינה של נעמה". סופרת הילדים סיגל מגן כתבה את הספר המספר על נעמה הילדה שאהבה פרחים ומוזיקה.
טקס ההשקה של הספר התקיים בגן "רותם" שבמרכז העיר שבו ניטעה גם גינה לזכרה של נעמה.

עיריית עפולה חנכה ספרייה בשם "נעמונה". הספרייה נמצאת בבית הספר "שוהם" בעיר, שבו עובדת אִימה של נעמה.

בערב הנצחה שנערך לזכרה של נעמה בצבא דיברו עליה חברותיה מ"קורס ת"ש אש". להלן מילותיהן:

דבריה של סיוון:
היי, אני סיוון מ'קורס ת"ש אש'. ואני היום רוצה לדבר איתכן על מי הוא מנהיג בשבילי. מנהיג בשבילי זה אדם שחושב קודם כול על אחרים ורק אחר כך על עצמו. זה אדם כריזמטי, עומד על שלו, יודע לקבל ביקורת ולהעביר ביקורת, עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, תמיד חושב לטובת האחר, ועוד. אני בחרתי במנהיגה שלי בנעמה. אני מכירה את נעמה שבועיים וחצי. ועדיין, בשבועיים וחצי הספקתי להבין שהיא המנהיגה שלי. נעמה היא האור של הקורס שלנו ואין אחת פה שלא תסכים איתי. היא מצחיקה, תומכת, תמיד חושבת על האחר לפני עצמה. ופשוט כל התכונות שמנהיג צריך - יש בה. נעמה ילדה מיוחדת. אף פעם לא הכרתי ילדה כזאת. היא מסוג החברות שמי שחבר שלה באמת זוכה. ולא כקלישאה, ממש כמו שזה נשמע. אני בצוות סמלת כמו שכולן יודעות. וקשה לי ממש. קשה לי בלי שעות השינה ולשלב הכול ולנסות להוכיח את עצמי כל יום מחדש. והיחידה ששיתפתי אותה בזה זאת נעמה. זו פעם ראשונה שאני אומרת את זה ככה אבל שתדעו שזו סיטואציה קשה. והיחידה שבאמת הרגשתי שתבין אותי זאת נעמה. וכששיתפתי את נעמה בזה שקשה לי, ומבאס אותי לחזור לחדר כשכולן ישנות, היא עשתה בשבילי משהו שאף פעם לא חשבתי שיעשו בשבילי. היא נשארה בשבילי ערה כל יום עד 03:00-02:00 לפנות בוקר, רק כדי לצחוק איתי, לעזור לי לשים מצעים ולוודא שאני בסדר. היא לא מקבלת על זה כלום. ואף אחת מכן לא יודעת את זה בכלל. היא לא עושה כדי לקבל. היא עושה ונותנת כי זה מה שהיא אוהבת לעשות. אז זהו. רק רציתי לספר לכולכן מי זאת נעמה מהצד שלי. וכמה כולנו בנות מזל שיש לנו אותה איתנו."

דבריה של עדי זהבי:
"עם כמה שניסיתי לדחות ולהדחיק את המעמד הזה שאצטרך לכתוב עלייך בלשון עבר ולהגיד לך מילים אחרונות, הגיע הזמן שכולם ידעו מי היית בשבילי ואיזה בן אדם מיוחד את. נעמה שלי, לעולם לא נתקלתי בבן אדם כמוך. הכי שמח בעולם, הכי אופטימי, הכי חברתי והכי אוהב. מאז מה שקרה אני לא מפסיקה להיזכר איך פגשתי אותך. זה היה היום הראשון שלנו בצבא, אני בוכה וצועקת על המפקדת שלי ומתה לחזור הביתה. הדבר הראשון שעשית כשראית אותי ככה למרות שלא הכרנו זה לתת לי חיבוק ואמרת לי: 'מה את בוכה יא מטומטמת' וצחקת. זה היה הדבר היחיד שגרם לי להפסיק לבכות. לא הכרנו וזה הדבר הראשון שעשית כשראית אותי בוכה. משם זה היסטוריה. כל יום שעובר אני ואת מתקרבות יותר, בכל מקום אנחנו ביחד. אם זה בשני תורים אחת אחרי השנייה, בכיתה יושבות אחת ליד השנייה, באוטובוס, בחד"א, בסגירת שבת ישנות ביחד, בכל מקום. אפילו שכשהייתי שלושה ימים ב'גימלים', כשחזרתי וראיתי אותך בחד"א פשוט בכיתי. אני לא יודעת למה אבל הרגשתי כ"כ מחוברת אלייך, כאילו מצאתי את אחותי האבודה. כ"כ התרגשתי לראות אותך. היית העוגן שלי נעמה, בלעדייך מזמן לא הייתי שורדת שם. אני זוכרת שערב אחד בזמן הקורס הרגשתי מין מועקה כזאת, היו לי הרבה דברים על הראש. הלכנו להסתדר בשני תורים וראיתי אותך אחרי שלא התראינו חצי יום וברגע שראיתי אותך הרגשתי פשוט שלווה. שלווה ושקט פנימי. כאילו ירדה לי אבן מהלב. חיבקתי אותך ואמרתי לך: 'נעמה את השלווה שלי'. את חיבקת אותי חזק ואז נפל לי האסימון ובאמת ידעתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי. בחיים זה לא קרה לי עם אף בן אדם. מאז קראנו אחת לשנייה 'שלווה שלי.' 'מה איתך שלווה שלי?' 'איך עבר לך היום שלווה?' 'מתגעגעת שלווה שלי'. כל הזמן אמרתי לך כמה אני בת מזל שיש לי אותך בחיים שלי ושכל אחד היה רוצה בחיים שלו בן אדם כמוך. היית מיוחדת, היית משהו אחר, אחת לדור. אני באמת מאמינה שאת מלאך שאלוהים שלח אליי. אני מקווה שאת גאה בעצמך כמו שאני גאה בך. כמה אור הכנסת לכל מקום שהיית בו. כמה טוב עשית לאנשים, כמה לימדת אנשים וכמה היית השראה בשבילם. באחד הפתקים שרשמת לי כתבת: 'אבל אני לא בורחת לשום מקום וגם את לא, במקסימום בורחות אחת לשנייה.' זה מה שהכי מכה בי. רוצה לברוח אלייך אבל כבר לא יכולה. אבל אני יודעת שאת תמיד שומעת אותי ומסתכלת עליי. אני מרגישה אותך איתי בכל צעד שאני עושה. תודה על מי ועל מה שהיית בשבילי, על שלימדת אותי מה זו אהבה ללא תנאים ומה זו חברות אמיתית, חברות מהסוג שלא הכרתי. תודה שזכיתי לעבור איתך את התקופה הכי טובה בשירות ובחיים שלי ותודה על כל האהבה שפיזרת בעולם. אני מתגעגעת לשיחות הנפש שלנו, מתגעגעת לצחוק ממך עד שכואבת לי הבטן, מתגעגעת לחיבוק שלך ולקסם שלך, לחוויות איתך שלעולם לא יישכחו לי. אני לא מופתעת שאפילו במותך ציווית לאנשים אחרים חיים. לא מופתעת על אומץ הלב שלך והנחישות גם ברגעים האחרונים שלך. לא הפקרת את העמדה למרות הכול והצלת המון אנשים שמי יודע איפה הם היו היום בלעדייך. כ"כ גאה בך ומקווה שלא סבלת יותר מדי. אני אוהבת אותך בכל הלב שלי ומודה על זה שזכיתי להיות חלק מהחיים שלך שלצערי היו קצרים מדי. שלווה שלי, הגיבורה הנצחית שלי, הכאב לא יחלוף לעולם נעמונה. מתגעגעת עד שניפגש. צעירה לנצח."

בדף הנצחה זה נעשה שימוש בקישורים שצוינו לעיל וכן בנתונים שפורסמו במקורות שלהלן:
omny.fm
ynet
ynet