סרן אלינה פרבוסודובה

בִּתם של אולגה ומיכאל
אחות של דניאל (בן 15)

אלינה נולדה וגדלה בחיפה להוריה, עולים ותיקים מאוקראינה ומרוסיה. היא למדה בבית ספר היסודי "אלון" והשלימה את לימודיה בחטיבה ובתיכון בבית הספר "אליאנס". בתיכון למדה אלינה בכיתת "מת"ת" למנהיגות, לתקשוב ולתקשורת. כיתה זאת היא חלק מהמסלולים הייחודים של בית הספר והיא נועדה לתלמידים סקרנים המבקשים למצות מסלולי מצוינות בתחומים מדעי המחשב, מתמטיקה, אנגלית ומדעים מדויקים. בכיתה זאת אלינה למדה גם מיומנויות תואמות המאה ה-21 וקיבלה העשרה בתחום מנהיגות ותקשורת. אלינה הצטיינה בלימודיה באליאנס וקיבלה תעודות "הצטיינות יתרה" מדי שנה. היא הצטיינה גם בלימודי צרפתית ואנגלית שהיו חלק מתוכנית הלימודים בבית הספר.

אלינה הייתה ילדה ספורטאית מטבעה ובמהלך ילדותה היא בילתה את שעות הפנאי שלה באימוני אומנויות לחימה ובריקוד בלט. היא הפסיקה את לימודי הבלט רק לאחר שהחלה להתנדב במד"א. הצלת חיים הייתה עבורה ערך עליון וכדי להגיע בזמן למשמרות במד"א היא אף הפסידה שיעורים בבית הספר. אלינה הקדישה למעשה את רוב הזמן הפנוי שלה בתיכון לצורך ההתנדבות במד"א. לאחר שצברה ניסיון היא עברה הכשרה מתקדמת שהסמיכה אותה להתנדב באמבולנס לטיפול נמרץ.

אלינה הייתה קרובה לאחיה הצעיר דניאל. היא אהבה לטייל בחו"ל ובארץ. לעיתים הייתה יוצאת לטייל טיול קצר ביער ליד ביתה. אִימה סיפרה שהיא הייתה טובת לב וחברותית והיו לה חברות מתקופת הלימודים בבית הספר ובצבא.

אלינה אהבה ללמוד והיא הייתה אמורה להתחיל את לימודיה הגבוהים תוך כדי שירותה בצבא קבע.

רז בלבן, קצין ששירת יחד עם אלינה בבסיס "אורים", היה בן זוגה בשנה שלפני נפילתה. לשניים היו תוכניות משותפות לעתיד. רז יצא לבסיס בשעות הבוקר מייד לאחר שעודכן על מתקפת המחבלים. בדרכו הוא סייע לאזרח פצוע ונורה על ידי המחבלים. רז נפצע ופונה לבית החולים.

אלינה התגייסה לצה"ל ב-18 במרץ 2019 וסיימה את קורס הטירונות בהצטיינות. היא ביקשה שיבוץ לתפקיד לוחמת חילוץ והצלה בחיל פיקוד העורף שכן רצתה להמשיך לעסוק בהצלת חיים כפי שעשתה במד"א. בהמשך השירות שלה היא עשתה קורס מ"כיות ולאחר מכן קורס קצינות.

בתפקידה האחרון בבסיס "אורים" הייתה אלינה אחראית על הפזורה הבדואית בדרום ועל הסדרת מתחמים מוגנים עבורה בעת חירום.

אלינה אהבה את הצבא והפכה את השירות הצבאי לאורח חיים ולקריירה. כחודש לפני נפילתה האריכה אלינה את שירות הקבע שלה עד שנת 2027.

אלינה הייתה קצינה תורנית בבסיס "אורים" בבוקר "השבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 כשהמחבלים חדרו לבסיס. היא הייתה חמושה וניהלה את הקרב בחמ"ל שאליו ניסו המחבלים להיכנס. היא הצליחה לחסל קבוצה של מחבלים אך הוכרעה מרימון שהושלך לעברה.

בתחקיר של ערוץ 12 תוארו רגעיה האחרונים של אלינה ושל שיר שלמה ז"ל שאחזה בנשק לצידה: "מצלמת החלון מראה את אלינה ושיר במצב כריעה. הנשקים דרוכים מול המחבלים שבפתח החמ"ל. הם ירו במצלמות האבטחה והתקדמו לכיוון אלינה ושיר. הם איגפו את דלת החמ"ל מכל הכיוונים והתכוננו לפריצה. בשנייה שהדלת נפתחת, אלינה ושיר פותחות באש. המחבלים ברחו, אבל הרימונים שברשותם שינו את התמונה."

אלינה הגנה בגופה על החיילות שהיו איתה בחמ"ל. אִימה תמצתה במשפט את גבורתה: "היא הייתה עם הנשק בידיים כשנפלה. היא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות."

אלינה הייתה בעלת נפש עדינה אך עם אופי חזק. היא ידעה תמיד לאן פניה מועדות, רצתה ללמוד ככל שתוכל, להרחיב דעת, להשתפר ולהצטיין. אִימה תיארה כאילו היו לה 25 שעות ביממה שכן היא הייתה עסוקה תמיד וניצלה את כל זמנה לצורך למידה והתקדמות אישית. עוד סיפרה אִימה שאלינה עברה בקלות את גיל ההתבגרות שכן היא למדה במהלכו ללא הרף.

חבריה של אלינה כינוי אותה בכינוי החיבה "ג'ינגי'ת". בצבא כינוה חבריה "לב כתום" והתלוצצו שהיא התאימה את הכומתה לצבע השיער שלה.
באתר וואלה

אלינה אהבה לקרוא ספרות יפה בעברית ובאנגלית. בילדותה, אהבה לקרוא את הספר "נעליים של בלט".

אלינה למדה מאִימה לבשל ולאפות ואף עשתה קורס באפייה. אמו של בן זוגה כינתה את אחד הקינוחים שאהבה להכין בבית הוריו "קינוח הכוסות של אלינה".

חברותיה של אלינה מצאו בין חפציה מחברת אישית שבה כתבה: "תעבדי בשקט ותני להצלחה לעשות את הרעש". הן הכינו צמיד לזכרה ובו רשום משפט זה.

מפקדה של אלינה ספד לה בהלוויתה ואמר: "תמיד חיפשת את הטוב, רגישותך הבולטת, טוב הלב ושמך הטוב תמיד הלכו לפנייך והיוו מודל לחיקוי עבור רבים. דאגת לחיילייך ולמדינה תוך כדי מקצוענות, קור רוח, שאפתנות ואינטיליגנציה רגשית גבוהה ודאגה לפרט".

אחד מחבריה של אלינה כינה אותה בהספדו "שושנה במדבר". הוא העלה על נס את אישיותה המיוחדת שהייתה עדינה ולוחמת.

רחלי, המחנכת של אלינה בבית הספר היסודי, סיפרה ל"דבר" על אלינה: "מכיתה א' היא הילדה הכי מסודרת בכיתה. צמה ארוכה ג'ינג'ית, יפהפיה, חיוך ביישני, הכל פיקס, אין פחות מ-100-90 אבל תמיד צנועה. לאורך השנים הכרתי שהיא התנדבה במד"א ושהיא רצתה להיות רופאה. אני בטוחה ללא ספק שהייתה יכולה להית רופאה מעולה."

עמותת ידידי מד"א בישראל הנציחה את אלינה בדף לזכרה והיא גייסה תרומות לרכש אמבולנס מציל חיים שייקרא על שמה. אִימה של אלינה מסרה כי האמבולנס יושק בטקס הנצחה לזכרה במאי 2024.

תיכון אליאנס בחיפה פרסם את הדברים הבאים לאחר נפילתה של אלינה:
"סגן אלינה פרבוסודובה ז"ל
אלינה, רק בת 23, שירתה כקצינה בפיקוד העורף במחוז דרום. היא נרצחה בבסיסה בדרום ביום שבת יחד עם חבריה לבסיס.
אלינה בוגרת בית הספר אליאנס בחיפה. בסיום לימודיה בחרה ללכת למסלול קרבי וסיימה את הכשרתה בטירונות בהצטיינות ויצאה אחרי השלמת הכשרה למפקדת כיתה לבית הספר לקצינים.
אלינה הותירה אחריה אימא, אח, בן זוג וחברים.
יהי זכרה ברוך.
אלינה הובאה לקבורה בבית העלמין הצבאי בחיפה. ראש העיר עינת קליש הניחה זר על קברה."

עופר פיקס היה רכז השכבה והמחנך בתיכון של אלינה ז"ל. הוא ספד לה במילים אלה:
"אלינה היתה תלמידה מוכשרת, חרוצה ורצינית מאוד. בחורה חייכנית ומקסימה, ראש גדול, התנדבה במד"א, מלח הארץ, הלכה לקורס קצינים ונפלה בעת מילוי תפקידה. כולנו המחנכים, צוות המורים וחבריה התלמידים מבכים את מותה ושולחים תנחומים למשפחה".

חברה מהצבא של אלינה חיברה שיר לזכרה. ניתן לראות את ביצועו בקישור