סמ"ר שחף ניסני

בִּתם של אילנה ורחמים
אחות של משה (מושיקו), ספיר ודולב

שחף נולדה באשקלון, בת זקונים להוריה ולשלושת אחיה, דודתם של אחייניה רני ורוי.

שחף למדה בבית הספר התיכון המקיף "אורט ע"ש הנרי רונסון למנהיגות מדעית טכנולוגית".

המחנכת של שחף, שרון לאטי, תיארה את שחף למקומון "כאן דרום אשקלון" במילים הבאות: "שחף תמיד עוזרת, אחראית ומארגנת. היינו בקשר רציף מאז שהיא סיימה כיתה י"ב, תמיד הייתה עם נתינה... כל המשפחה כאלו, הם הראשונים להתנדב ולתרום וגם שחף הייתה אותו דבר. ואין יותר טבעי מלהנציח את שחף במסגרת 'יום המילה הטובה.'"

שחף התחבטה בשאלה מה לעשות לאחר השחרור מהצבא והיא שיתפה את אִימה בלבטיה בנושא. בעצת אִימה היא החליטה להקדיש את השנה שלאחר השחרור למנוחה, לטיולים, ולתכנון עתידה התעסוקתי.

שחף התגייסה לצה"ל ב-24 באוקטובר 2021 ושירתה בחיל מערך הגנת הגבולות. היא התגייסה למרות שהייתה נפגעת חרדה כתוצאה מילדות שלוותה באזעקות באשקלון. מהשלבים הראשונים של גיוסה לצה"ל היה על שחף להתמודד עם לקות החרדה שלה. קורס הטירונות שעשתה בבסיס סיירים ליד אילת היה עבורה חוויה לא קלה. עם סיום הקורס, כשקיבלה את שיבוצה לתפקיד תצפיתנית, היא פרצה בבכי שכן הייתה מלאת חרדות בגלל המצב הביטחוני. בשלב זה שחף אזרה כוחות והחליטה לטפל במצבה הנפשי. במקום לבקש לעבור תפקיד, דבר שהיה הפיתרון הקל עבורה, היא החליטה לקבל סיוע נפשי והחלה בטיפול פסיכולוגי. התהליך הטיפולי שעברה בשנה האחרונה לחייה היה עבורה אפקטיבי והיא החליטה במודע ומתוך ניתוח מושכל לא לבקש שיבוץ בגזרה שקטה כמו הגבול עם מצרים. תחת זאת, היא בחרה להשתבץ בגזרה שתאלץ אותה להתמודד עם הגרועות שבחרדותיה ולכן ביקשה לשרת בבסיס נחל עוז, מול הגבול החם עם עזה.

השירות של שחף בנחל עוז היה עבורה הצלחה אישית של ממש, ניצחון פורץ דרך בהתגברות על טראומת החרדה.

מפקדותיה תיארו אותה חיילת מעולה שסומנה לקצונה. היא סייעה תמיד לשאר החיילות והיו לה חברות רבות וטובות בבסיס שהיא אהבה כל אחת ואחת מהן. בשירות בנחל עוז פרחה שחף חברתית ומקצועית.

"השבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 הייתה אמורה להיות השבת האחרונה של שחף לפני שחרורה מהצבא בשבוע שלאחר מכן. ביום שישי בערב, ב-6 באוקטובר 2023, היא חגגה עם חברותיה את השחרור בארוחה שאותה כינתה "הארוחה האחרונה THE LAST DISCO"...

אחותה ואִימה הביאו לבסיס ביום שישי בבוקר אוכל מפנק וביתי למסיבה. שחף הרגישה וטובת הלב לא שכחה לבקש שיכינו מנה מיוחדת לחיילת רגישה לצליאק. מסיבת השחרור של שחף הייתה שמחה ועליזה, החיילות החברות שרו, רקדו ושלחו סרטונים ל"סטורי" בעמודי האינסטגרם שלהן.

לאחר המסיבה התחילה שחף את משמרת הלילה שלה שנמשכה עד למוחרת בבוקר. בשבת היא התקשרה לאִימה ב-06:30 לפנות בוקר מבוהלת ועדכנה שמחבלים חדרו לבסיס וירו יריות. במשך כשעה, עד 07:30 בבוקר, היא הספיקה לשלוח הודעות פרידה לאִימה, לאביה, לחברותיה הטובות ולקבוצת הווטסאפ המשפחתית. לאִימה כתבה: "תישארו כמו שאתם, תודה על הכול, אוהבת אתכם". לאביה כתבה: "אתה האבא הכי טוב בעולם, תודה על הכול, תשמור על אימא אם לא אצא מזה".

במהלך שהותה של שחף במקום המחסה במיגונית היא סייעה לחברותיה שלא הספיקו לקחת עימן את הטלפון הנייד שלהן בדרכן למיגונית ונתנה להן לשוחח עם בני משפחותיהן ממכשיר הטלפון שלה. משפחתה של שחף מתנחמת בכך שברגעיה האחרונים היא עשתה מעשה חסד עבור אחרים.

לאחר מתקפת המחבלים הייתה שחף במעמד של נעדרת במשך חמישה ימים. ביום רביעי, ה-11 באוקטובר 2023, המועד שבו הייתה אמורה להשתחרר מהצבא, התבשרה משפחתה על נפילתה.

בת דודתה של שחף, עדן גז ז"ל, נרצחה אף היא ביום נפילתה של שחף, כשהייתה במסיבת הטבע ברעים.

שחף ראתה תמיד את חצי הכוס המלאה והיא הייתה מלאה בנתינה ובחמלה כלפי הזולת.

במכתב הפרידה שהקריאה לחברותיה במסיבת השחרור נכתב: "תעשו אחד בשביל השני ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב".

שחף אהבה נסיעות לחו"ל, במיוחד ללונדון. היא תכננה לנסוע עם אִימה לטיול באמסטרדם לאחר השחרור מהצבא. הטיול היה אמור להתקיים בזמן ה"שבעה" עליה.

שחף תכננה גם לטייל בלונדון עם חברה טובה והיא הספיקה להזמין כרטיס טיסה וחדר במלון לתחילת ינואר 2024.

חיית המחמד של שחף הייתה כלבה האהוב שכינויו "לותר".

שחף אהבה את סדרת הטלנובלה המוזיקלית "השיר שלנו". היא חזרה וצפתה בה וידעה בעל פה כל מילה בסדרה.

לשחף הייתה חיבה מיוחדת לנעלי "סניקרס". היא אהבה לקנות אותם מכל הסוגים ומכל המינים.

בית הספר התיכון אורט הנרי רונסון שבו למדה שחף קיים לאחר נפילתה שני מיזמי הנצחה לזכרה. במיזם אחד נפגשו תלמידי י"ב עם בני משפחתה של שחף שסיפרו עליה ועל מורשתה. המיזם השני נערך ב"יום המילה הטובה" המסורתי המתקיים מדי שנה בבית הספר. למפגש זה הוזמנו בני משפחתה וכן חברי כיתת הכוננות של אשקלון כדי להודות להם על פועלם הביטחוני למען העיר.

להקת הרוק "הפיל הכחול" נחשפה לסיפורים שסיפרו בני משפחתה של שחף על דמותה. בהשראתם של סיפורים אלה, הם כתבו לזכרה את השיר "מלכת השמש". להלן לינק לשיר באינטסגרם.

במכתב הפרידה שהקריאה שחף לחברותיה במסיבת השחרור שלה בבסיס היא דיברה בגילוי לב על קשייה האישיים שליוו אותה. היא העבירה להן מסרים מלאי השראה בדבר כוחה של אהבה לסייע בכל המכשולים ובדבר היכולת לפתח חוסן נפשי בזכות השירות הצבאי. להלן נוסח דבריה המרגשים כפי שנכתב במילותיה שלה:

"חברות שלי
מוזר לי לעמוד פה ולדבר ובמיוחד לדבר על עצמי, אבל כיאה למקום הזה תמיד הוא ישים אתכן בסיטאציות שלא נוחות לכן.
בתור מלש"בית תמיד רציתי להיות 'מגישת קפה לאנשים חשובים' או בשם האמיתי 'פקידה ביומיות'.
אז הייתי ילדה עם חרדות ביטחוניות, חרדות חברתיות ועם עוד מלא פחדים נוספים שאם נמנה אותם אנחנו לא נצא מזה.
טיפלתי בעצמי והתחלתי תהליך עם עצמי.
ואז קיבלתי את השיבוץ. תצפיתנית? מה קשור? אני עדיין עוד בתחילת התהליך שלי.
אמרתי טוב, מפה אי אפשר לצאת ואני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר שלי.
בחרתי בעזה, בחרתי בנחל עוז, בחרתי במקום שהיה בשבילי הפחד הכי גדול.
ידעתי שזה יהיה המבחן הכי טוב בשבילי, לדעת אם באמת התגברתי.
קיבלתי בדיוק את מה שרציתי ואז הגיעה החפיפה, התקופה הטראומטית שלי, דיכאון של חודשיים, בכי רק מ'שלום', בלי אוכל, בלי בית, רק אני והבכי שלי.
אחרי החפיפה המקום לא היה זוהר, 28 שחור, המשמרות שנפלו עליי, יציאות בחמישי או בשישי, המשמרות שבהן את צריכה להכיר בנות ולהיות איתן סבבה למרות שהן היו הקיצון המוחלט שלי.
לא ויתרתי, ניסיתי לעבוד עם עצמי, עם מלא בכי אבל עדיין להמשיך.
ב'נגיעה בקיר' השתחררתי. הכרתי בנות שהקשר איתן היה יותר טבעי ויותר נכון לי. אחר כך עברתי סבב בגלל תקן לזמן קצר אבל זה הרגיש נצח ואפילו פתחתי במבצע 'שובי יאחתי'.
ב'סמל' שלי שוב נפלתי, סגירת החגים, ליל סדר בתוך הפסד, חוסר תקן, חוסר התקשורת עם הפיקוד ועוד מלא דברים עם עצמי שלא הסתדרו לי.
ואז הגיע הסבבון לחימה הזה, מילדה שלא זזה מהממ"ד יום שלם כי הייתה אזעקה אתמול בניר עם, עכשיו יושבת משמרות, מתקלחת, מכינה אוכל וצוחקת בזמן מבצע.
אז נכון, זה לא היה מבצע מרגש במיוחד, אבל בשבילי זה היה ה'מאני טיים' האישי שלי, לבחון את עצמי באמת.
שם הבנתי שסגרתי את המעגל שלי.
כמה שהמקום הזה קשה, אמוציונאלי ואטום.
הוא יכול ללמד אתכן מלא על עצמכן.
להיות חברה טובה של 20 בנות שהכי שונות ממך.
לחלק את הקשב שלך, בתור מישהי עם הפרעת קשב.
להתגבר על הפחדים הכי גדולים שלך בזמן שעכברים רצים לך בין הרגליים במשמרת ובמקום להפקיר צעקתי 'הצילו' באופן מביך.
והכי נורא? ללמוד להסתדר עם מעריצות של טיילור סוויפט.
להיות ספונטנית, כי לכי תדעי מי תחליט לא להגיע מחר.
מלא חוזק נפשי ועבודה עצמית יש כאן.
אני גאה שהייתן חלק עצום מהחווייה שלי כאן, בלעדיכן זה באמת לא היה אותו הדבר ולא כקלישאה.
הצחוקים במשמרות ושל אחרי, הארוחות המוגזמות בשמונה בבוקר, מסיבת תקיעת המזוזה, הסלנג שיש רק לנו וכל האיחוד הזה שלנו עושה את זה לכזה מיוחד.
תודה מיוחדת לנועה, למרגרט ולרוני שעוד מההתחלה שלי כאן. תודה על מי שאתן בשבילי. אם היו מחזירים אותי אחורה הייתי עושה בדיוק את אותו התהליך, כמובן משופר יותר, אבל את אותו הקונספט.
אז נכון, אין לתפקיד שלנו שם כזה זוהר או שזה התפקיד הכי נחשק בצה"ל. ועכשיו עם כומתות מכוערות, אבל מה שדומיננטי בשירות שלנו אלה הבנות.
הבנות זה הכול. החברות, המשפחה, הבן זוג והפסיכולוג ובצורה הכי טובה שיש.
תעריכו את הבנות שאיתכן, תנסו להיות בטוב עם כולן או לפחות עם רובן, תעשו אחת בשביל השנייה ולא בשביל לקבל אלא באמת מהלב.
אני גאה בסבב שלנו, יש לנו סבב מאוחד, מקבל וחזק שעומד על שלו ונמצא שם בשביל כל אחת ואחת.
אז תודה לכן סבב שלי שהייתן כאן כשהכי הייתי צריכה.
תודה גם לכן פיקוד שלי, ים, יעל ושיר. תודה על האור שאתן מכניסות לחמ"ל. אתן המפקדות הכי טובות שהסבב הזה אי פעם ידע.
תודה לכולן על תקופה שאזכור אותה לכל החיים והיא תלווה אותי תמיד.
אל תשכחו שבסופו של דבר גם תקופות קשות עוברות ובסופו של דבר רק צומחים מהן.
אז תודה לכל אחת ואחת מכן על כל האור שאתן בשבילי.
אוהבת את כולכן ומקווה שגם אתן אותי.
אזכור אתכן לעד.
שחף הנסיכה."

בדף הנצחה זה נעשה שימוש במקורות המידע שלהלן:
גל"ץ
כאן