סמל שיר שלמה

בִּתם של עינת (ענת) ופנחס (פיני)
אחות של עדי (בת 22), צחי (בן 18.5), שרון (בן 16.5)

שיר או "שרשורה" בכינויה המשפחתי נולדה לאִימה ענת, סייעת רפואית בבית ספר ומובילת צהרון בגן ילדים, ולפיני, בעבר עובד במפעל למכשור רפואי. כיום פיני נכה ואינו עובד. עדי אחותה הבכורה של שיר משרתת בשירות קבע בחיל אוויר, צחי אחיה משרת במשמר הגבול ושרון האח הצעיר לומד בבית ספר.

שיר גדלה והתחנכה בנתניה. היא למדה בבית הספר היסודי "אלומות" ובחטיבת הביניים "בית הספר לתעופה ולחלל אורט ע"ש אלתרמן". בתיכון למדה בבית הספר "קריית חינוך אורט יד לבוביץ'" במגמת ספורט והתמחתה בריצות ארוכות. שיר סיימה את לימודיה בהצטיינות בכל בתי הספר שבהם למדה. בבית ספר התיכון היא קיבלה תעודת "מצטיינת רב־תחומית" ואף הוסמכה להדריך בחדר כושר.

שיר הייתה הישגית וחתרה תמיד למצוינות. אם הייתה מקבלת ציון שלא היה מספיק טוב בעיניה, היא לא התעצלה ונבחנה במועד ב'. היא נהגה גם לעזור לחבריה שהתקשו בלימודים.

שיר ניחנה בחריצות ולא בחלה בעבודה קשה. היא עבדה בתפקיד סייעת בגני הילדים שבעיר מגוריה ובצהרונים. לעיתים הייתה עובדת במשמרת משותפת עם אִימה.

חלומה של שיר הנבונה וטובת הלב היה להיות רופאה.

שיר התגייסה לצה"ל ב-25 באוגוסט 2022 וסיימה את קורס הטירונות בהצטיינות. במהלך הקורס היא נהגה להעביר את תרגילי התעמלות הבוקר לחניכות לבקשת מפקדיה שגילו שהיא ספורטאית מקצועית ומאמנת מוסמכת בעלת כישורי הדרכה.
שיר עשתה קורס לתפקיד סמלת מבצעים והוצבה בבסיס "אורים" של פיקוד העורף.

ביום העצמאות קיבלה שיר תעודת "חיילת מצטיינת" בהוקרה על תפקודה ועל מקצועיותה.

לשיר היו חברים טובים ורבים בבסיס "אורים" והיא אהבה לשרת בו.

כאשר בסיס "אורים" הותקף ע"י המחבלים ב"שבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 שיר לא הייתה במשמרת. בני משפחתה התקשרו אליה לדרוש בשלומה לאחר שלמדו על התקפת המחבלים באזור. שיחתם הייתה חריגה והיא העידה על חומרת המצב שכן הם נהגו להקפיד על כללי השבת. שיר הייתה רגועה ומרגיעה. היא עדכנה אותם על מטחי הרקטות הכבדים מסביב לבסיס וציינה שפניה לחמ"ל שבו מצפה לה עבודה רבה.

שיר רצה מייד לאחר מכן לחמ"ל ומשם דיווחה על המצב למפקדיה שהיו מחוץ לבסיס. תפקודה היה מקצועי והיא אפילו ספרה את המחבלים כדי שדיווחיה יהיו מדויקים ככל שניתן. היא ניסתה להשיג הגנה לבסיס ולשם כך התקשרה לגורמי ביטחון שונים ובכלל זה למשטרה. לצידה פעלו בחמ"ל במקצועיות ובקור רוח גם החיילות האחרות שהיו במקום וניהלו יחד עימה את המשבר.

במהלך הבוקר נפצעה ברגלה מירי המחבלים עדן רם, חברתה של שיר בבסיס. שיר הרגיעה אותה, עשתה לה חוסם עורקים והמשיכה לבצע את משימותיה בחמ"ל.

כשמפקדיה של שיר הגיעו לבסיס, היא עלתה מולם בקשר וסירבה בקור רוח לפתוח להם את השער משום שהם לא היו חמושים והיא חששה לחייהם.

במהלך המתקפה על החמ"ל ירו המחבלים אש לעברו של רס"ם אהרון פרש ז"ל שעמד מחוץ לחמ"ל כדי להגן עליו. אהרון נהרג מירי זה. שיר לקחה את נשקו של אהרון והמתינה דרוכה למחבלים שעמדו לפרוץ את הדלת.בתחקיר של ערוץ 12 תוארו רגעיה האחרונים של שיר ושל מפקדת החמ"ל אלינה פרבוסודובה ז"ל שהמתינה לצידה לכניסת המחבלים. וכך נאמר בתחקיר העיתונאי: "מצלמת החלון מראה את אלינה ושיר במצב כריעה. הנשקים דרוכים מול המחבלים שבפתח החמ"ל. הם ירו במצלמות האבטחה והתקדמו לכיוון אלינה ושיר. הם איגפו את דלת החמ"ל מכל הכיוונים והתכוננו לפריצה. בשנייה שהדלת נפתחת, אלינה ושיר פותחות באש. המחבלים ברחו, אבל הרימונים שברשותם שינו את התמונה."

שיר נהרגה במתקפת המחבלים. לאחר מותה, היא נפלה וגופה הגן על שתי חיילות ששרדו את המתקפה. לפני נפילתה הצליחה שיר לירות צרור כדורים לעבר המחבלים.

בנופלה, הצילה שיר את חייהם של רבים.

לאחר לכתה של שיר מצאו בני משפחתה בטלפון הנייד שלה מכתב העצמה אישי שכתבה לעצמה ובו הביעה צער עמוק על אובדן חברתה האהובה ועל הקושי בהתמודדות עם העצב ועם חוסר היכולת להמשיך לתמוך בבני משפחתה ובחבריה כבעבר. דווקא על רקע החולשה העצמית שהיא מתארת, הטקסט מסתיים בנימה אופטימית ומלאת שמחת חיים. בני משפחתה של שיר רואים במשפט הסיום שכתבה בטקסט זה צוואה רוחנית של שיר. הם הטביעו את נוסח המשפט על גבי דיסקיות והן עונדים אותן על צווארם. כך שיר קרובה לליבם וכך הם זוכרים את המסר החשוב שהעבירה לעצמה ולהם.

הטקסט שכתבה מובא כאן כלשונו:

"'מה עובר עלייך שיר?' איך מסבירים למישהו מה עובר עלייך כשאת בעצמך לא יודעת? התקופה האחרונה הייתה התקופה הכי טובה שלי ואז הכול התנפץ לי ברגע. החיים שלי מושלמים, זה נכון, מעריכה כל דבר הכי קטן בהם, אבל זה לא עוזר לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. החיים שלי מושלמים, אבל אני לא מצליחה לעשות כלום כדי שלאחרים גם יהיה. אני מכחישה את המוות של ים כי אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על זה שהחיים של ילדה בת 19, ילדה בגילי, שאשכרה ראיתי גדלה, הפסיקו ברגע, ושלי ממשיכים כרגיל. אני מכחישה כי אני לא מסוגלת להתמודד, לא מסוגלת לחשוב על זה שקיים סוג כזה של רוע בעולם הכל כך מושלם שלי. מעצבנת אותי הידיעה שאני מכחישה כי אני חלשה ולא מסוגלת להתמודד, פשוט בורחת. מעצבן אותי שאני לא נותנת לעצמי להרגיש כאב או עצב ופשוט מעלימה אותם. מעצבן אותי גם להיות חולת שליטה ולא לתת לעצמי להיות עצובה. מעצבן אותי שבכל לילה לפני השינה עולה לי בראש המחשבה עליה ואני נזכרת בסרטון המזעזע הזה שלא יוצא לי מהראש. איך מסבירים למישהו את התחושה שאפילו את לא יודעת מה את מרגישה? בכל פעם שאני מרגישה קושי, אני בורחת ממנו. אני מרגישה שאני מתמודדת עם חרדת נטישה מסוימת, שפשוט יצרתי לעצמי והבחנתי אותה לבד, ועל הדרך אני מרגישה סתומה כי זאת בסך הכול אני שיצרה את זה לעצמה. אני מרגישה סתומה כי אני נותנת לאושר שלי להיות תלוי בדברים ובאנשים סביבי, ולא להיות תלוי בשיר, כמו שהיה עד עכשיו. אני מרגישה לא שיר. שיר רגילה לשמוח ולחייך, לא משנה מה קורה, ופתאום הפכתי להיות מישהי שמורידה לכולם את החיוך, לא מכוונה, פשוט מדאגה עליהם. אני מרחיקה ממני אנשים כי אני לא חושבת שמגיע למישהו לחוות שיר כזאת, ואני שונאת את עצמי על זה. אני לא מצליחה להיפתח לאנשים כי היה מי שאמר שהם לא יעזבו אותך עוד יום וחצי כמו שהיה עד עכשיו. מעצבן אותי שאני לא מצליחה להיות חברה אמיתית וטובה לחברים שלי, מעצבן אותי שלשיר יש כל כך הרבה מה לתת מעצמה ואף אחד לא רוצה לקבל את זה, או כי הוא פשוט מסתדר ולא רוצה, או כי הוא פשוט חושב שזה מכביד עליי. וזה לא. גם הצורך להגן על כולם כל הזמן מעצבן אותי, אבל אותו אני אוהבת ודווקא מאוד, זה מצחיק כי היום שובל אמרה לי שאני לא רואה את זה אבל אני מתנהגת כמו אימא של כולם. 'את אפילו אימא שלי, יא סתומה אחת'. מעצבן אותי שבתקופה האחרונה שיר לא נותנת מעצמה ורק מקבלת כי זה לא אופייני לה, ונכון שזה החיים ושכל אחד צריך את זה לפעמים אבל כמה אפשר. מעצבן אותי שאני לא יכולה להגן על שרון, שאני מנסה ולא מצליחה. מעצבן אותי שהוא רואה שאבא לא מרגיש טוב, שהוא רואה שכואב לו, כי ככה אני הייתי כשהייתי בגילו, חסרת כל מעש מול הדבר הזה. מעצבן אותי גם לראות את אבא ככה, אבל היי, מה יש לי לעשות, נכון? מעצבן אותי שיש דברים שהם לא בשליטתי, מעצבן אותי שאני לא יכולה לשמח את כולם, מעצבן אותי שאני לא יכולה לתקן את המשפחה שלי, היא מושלמת, כן? פשוט נראה לי שיש לי פחד שהמציאות המתוקה של שיר תתנפץ לי. לראות את העולם בוורוד זה יפה, אני עדיין אמשיך לראות אותו ככה. אופטימיות ושמחת חיים זה הדרך שלי, לא משהו שאי פעם אני אעלים מעצמי. 'חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך הלאה'. נכון? יאללה שיר, לישון חלאס."

שיר אהבה לקרוא ספרים. כשהגיעו חפציה מהבסיס, מצאו בני משפחתה בתיקה ספר שקנתה לעצמה. היה זה אותו ספר שגם אחותה קנתה לעצמה בשבוע שבו היא נפלה. אִימה של שיר רואה בכך סמליות לקשר הטוב שהיה בין שתי האחיות ולאהבות המשותפות שחלקו.

לאחר נפילתה ערך בית ספר אורט יד לבוביץ' שורה של פעולות הנצחה לשיר ולבוגרי בית הספר שנפלו:
הוקמה פינת הנצחה לזכרה של שיר שבה נכתב: "חט"ע אורט יד לבוביץ' משתתפים בצער המשפחה על נפילת סמל שיר שלמה ז"ל. שיר, בוגרת מחזור ע"א של בית הספר, שירתה כסמב"צית בפיקוד העורף ונפלה בעת מילוי תפקידה בעת פשיטת מחבלים במלחמת 'חרבות ברזל'. שיר הייתה תלמידה חכמה, תמיד עם חיוך על פניה. עם לב רחב ואהובה על סובביה, תמיד דאגה לכולם וראתה את האחר. יהי זכרה ברוך." בפינת הנצחה זאת פורסם המתכון הבא ששיר אהבה להכין:

מתכון הפנקייקים של שיר
1 כוס קמח לבן
1 כפית אבקת אפייה
1 שקית סוכר וניל
2 כפיות סוכר
1 ביצה
2 כפות שמן
1 כוס מיץ תפוזים
קורט מלח

בכוונת כיתה י"ב2 להכין את המתכון ולחלקו לתלמידים.

ב-13 בדצמבר 2023, במועד יום הולדתה של שיר, ארגן בית הספר יום ספורט לזכרה. המשתתפים ביום הספורט לבשו חולצות עם הכיתוב: "אימון גיבורים. זוכרים את שיר שלמה. 13/12". בכוונת בית הספר לקיים יום ספורט לזכרה של שיר מדי שנה בתאריך יום הולדתה.

תלמידי בית הספר שתלו גם עצים לזכרם של הנופלים בוגרי בית הספר.

בני משפחתה של שיר מנציחים את שיר במגוון פעילויות: חלוקת מדבקות לכלי רכב עם כיתוב המשפט מעורר ההשראה ששיר נהגה לומר: "מה שלא תעשה, עשה למען". בחג החנוכה הם חילקו "חנוכיות שיר שלמה" לזכרה. לקראת ליל הסדר באפריל 2024 רכשו בני משפחתה של שיר הגדות וסידורים עם שמה. בכיתוב על הסידור נכתב: "מוקדש לעילוי נשמת שיר שלמה בת ענת שנרצחה בעת מילוי תפקידה על הגנת המדינה. כ"ב בתשרי התשפ"ד. תנצב"ה".

ענת, אִימה של שיר, מנציחה את בִּתה האהובה ביצירות פרי עטה. מורתה של שיר מבית ספר התיכון, סופי שטיינר, הלחינה את מילותיו של שיר שכתבה ענת והיא שרה אותו יחד עם בִּתה אלה. להלן מילות השיר:

שיר על שיר
אמא ענת:
העולם ממשיך ולא עוצר,
איך העולם ממשיך ולא עוצר,
ואיתו הכאב, כן איתו הכאב.
העולם ממשיך, אנשים גדלים,
ואת תישארי לעולמים,
שיר שלי, לנצח צעירה.
(אלוקים) מתי הכאב ייפסק?
אומרים, שם למעלה ניפגש.
לאבד ילדה זה לא פייר,
זה לא פייר.
ממשיכים לעשות את מה שאהבת,
ממשיכים להנציח את שמך,
ממשיכים להעסיק את עצמנו וזה לא הולך,
חיילים ממשיכים להילחם,
בכל יום נופל חייל אחר, נופל חייל אחר,
העולם ממשיך ולא עוצר,
העולם ממשיך ולא עוצר, הוא לא עוצר,
העולם ממשיך ולא עוצר, ואיתו הכאב, ואיתו הכאב...
העולם ממשיך ולא עוצר, ואיתו הכאב ואיתו הכאב...
אלוקים, אנא עשה שייגמר
בת שיר:
היי אמא,
העולם ימשיך,
לא יעצור,
כן, העולם ימשיך ולא יעצור,
למרות הכאב, גם אותי לא עוזב...
ואני כאן ממש לידך, לא משה לרגע ממך,
לא בחרתי להיות גיבורה,
רק רציתי להיות לך ילדה.
אוהבת... אומרים, שם למעלה ניפגש,
(כי) לאבד ילדה זה לא פייר.
אלוקים, מתי הכאב ייפסק?
אומרים: שם למעלה ניפגש,
לאבד ילדה זה לא פייר,
זה לא פייר.
אלוקים אנא עשה שייגמר."

ניתן לשמוע את הביצוע עם תמונותיה של שיר כאן בלינק

מייד לאחר שידור התחקיר העיתונאי בערוץ 12 בנושא מתקפת המחבלים על בסיס "אורים" שבו התגלתה גבורתה של שיר, כתבה אִימה את השיר הבא:
"זה לא חלום זו מציאות,
איבדנו את היקר מכול,
זה לצערנו כבר הותר לפרסום,
אי אפשר לנחם,
אי אפשר להבין,
זה כאב לכל החיים,
תמיד תהיי חסרה לנו שיר.
מה שנעשה,
מה שיגידו,
ומה שיעשו בשבילנו,
לא ימלא את החסר
ולא יעביר את הכאב
הנורא מכול.
אומרים שהיית גיבורה
ובקור רוח
מול הנוחבה נלחמת,
הִצלת חברים ואת המדינה.
שיר, ידעתי שאת גיבורה,
לא הייתי צריכה שום הוכחה,
הייתי צריכה אותך כאן
בתור ילדה שלי לעד
ולא שם למעלה,
גיבורה של כולם."