סמל שיר ביטון

בִּתם של אורי ואסף
אחות של ליעד ואביה
נכדתם של רחל ביטון ז"ל ומישל ביטון ז"ל ושל עודד עיני ז"ל ואסתר עיני תבדל"א

שיר נולדה וגדלה באשדוד להוריה אורי ואסף. היא הייתה "בת סנדוויץ'" בין ליעד אחיה הגדול לבין אביה אחותה הקטנה.

שיר למדה בבית הספר היסודי "קשת". במעבר לחטיבת הביניים היא למדה בבית הספר "מקיף ט' אשדוד" ושם גם למדה בתיכון. היא למדה בכיתת "מופת" המיועדת לתלמידים מצטיינים ובמהלך כל שנות לימודיה קיבלה תעודות הצטיינות והצטיינות יתרה. תעודת הבגרות שלה הייתה בממוצע ציונים גבוה במיוחד והישג זה היה עבורה צעד חשוב בדרך להגשמת חלומה להיות רופאה.

לאורך ילדותה היה לשיר קשר חם ואוהב עם סבה עודד ועם סבתה אסתר. היא נהנתה לבקרם ולבלות יחד איתם בארוחות משפחתיות ובחגים. לצערה היא לא זכתה להכיר את סבה וסבתה מצד אביה.

שיר הייתה ילדה חברותית ומגיל צעיר הייתה מוקפת בחברים ששמרו איתה על קשר קרוב וחם לאורך כל הילדות ועד בגרותם.

שיר נהגה לעזור לכל חבר וחברה שהתקשו חברתית או שהתקשו בלימודים. היא התנדבה במד"א במשך חמש שנים, בתחילה במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" בבית הספר אך בהמשך התנדבה הרבה מעבר לנדרש ממנה מתוך רוח התנדבות עצמאית.

שיר החלה לרקוד מגיל צעיר ונחשפה לסגנונות ריקוד מגוונים: ריקודים סלוניים, ג'אז, "היפ־הופ" וריקוד על עמוד. היא הייתה מוכשרת בריקוד והייתה זאת חוויה נעימה להביט בה רוקדת. הריקודים חייבו אותה לקיים אורח חיים בריא. היא הקפידה גם על שגרת אימונים בחדר הכושר שבו אהבה להרים משקולות כבדות למרות שהייתה קטנת ממדים.

שיר התגייסה לצה"ל ב-27 בנובמבר 2022. נתוניה האישיים אפשרו לה להתמיין ליחידות מובחרות או למסלולים יוקרתיים בתחום הטכנולוגי שהיו מביאים לה תועלת באזרחות לאחר השחרור מהצבא. אך שיר הייתה נחושה להתמיין לתפקיד חובשת בחיל הרפואה שכן היא ראתה בכך המשך טבעי לייעודה לטפל באנשים ולעסוק בהצלת חיים.

שיר עשתה את קורס הטירונות בבה"ד 10 ומייד לאחריו התחילה את קורס החובשים. הפרופיל הרפואי שלה אפשר לה להיות חובשת עורפית בלבד בשל תת־משקל. לכן היא שמה לה למטרה לעלות במשקל כדי לעמוד בקריטריונים להשתבץ לתפקיד חובשת קדמית שכה רצתה להתמיין אליו. תפקיד זה כלל טיפול בחיילים פצועים בשטח בזמן תרגילים, פעילות מבצעית ומצבי חירום ושירות בניידת טיפול נמרץ.

לאחר שעלתה במשקל אישרה ועדה רפואית חוזרת את בקשתה של שיר לשבצה לתפקיד חובשת קדמית והיא הוצבה בחטיבה מרחבית בעזה במוצב נחל עוז.

שיר אהבה את השירות הצבאי שלה והיא הרגישה שהיא תורמת בו. היא גם אהבה את ה"אקשן" בגזרת עזה החמה. עם זאת תנאי השירות היו קשים והיא יצאה הביתה לחופשות מעטות. במהלך חופשותיה היא אהבה להיפגש עם חברותיה, לצאת למסיבות ולאכול במסעדות את הקינוחים המתוקים שכה אהבה. תוך כדי חופשות אלה היא המשיכה להתנדב. היא הייתה בודקת באפליקציה של מד"א אם יש צורך בכוננים והייתה משבצת את עצמה לתורנויות בהתאם לצורך.

ב"שבת השחורה" ב-7 באוקטובר 2023 שיר הקליטה הודעה למשפחתה בשעה 06:45 בבוקר ועדכנה שהיא מצאה מחסה מירי המחבלים במיגונית במוצב. ברקע נשמעו צרורות של יריות המחבלים. בהודעתה היא אמרה בקול יציב: "אימא, זאת שיר. זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תיכף נבין. אבל אני אוהבת אותך..." לאחר הודעה זאת נותק עימה הקשר.

משפחתה של שיר התחקתה אחר קורותיה לאחר השיחה: המחבלים השליכו ככל הנראה רימונים לתוך המיגונית. שיר הצליחה לעזוב את המיגונית ולברוח לחדרה. היא נתקלה בפתח החדר במחבל והצליחה לחסל אותו. כשניסתה לצאת מחדרה בסביבות 08:15 בבוקר היא נתקלה במחבלים במסדרון ונרצחה.

רק יומיים לאחר מכן הגיעה הבשורה המרה על נפילתה בקרב על המוצב. חדרה של שיר נשרף כליל, על כל חפציה האישיים.

חבר במד"א סיפר על שיר: ״את התלתלים והחיוך של שיר אי אפשר לשכוח, שיר הייתה עם נוכחות בכל חדר שבו היא נכנסה, תמיד נתנה את העצה הנכונה בזמן הנכון."

חבר לצוות הרפואי בצבא מסר: "הצלת חיים הייתה עבורה ערך עליון והיא חיפשה להתנדב ולעזור בכל דרך שניתן. שיר שמה אחרים לפני עצמה תמיד, ויתרה ונתנה אהבה בלי סוף לכל אדם״.

חברה לכיתה סיפרה: "שיר התנדבה בכל מקום שאפשר לעזור לאנשים, הייתה תלמידה מצטיינת. אהבה לרקוד וספורט, היא הייתה הבן אדם הבריא ביותר שאני מכירה."

למשפחתה של שיר יש כלבת מחמד שכינויה "סנדי". בכל פעם ששיר עברה ליד סנדי היא נהגה לפנקה, הרימה אותה כדי ללטפה, לנשקה ו"למעוך" אותה בחיבה. השתיים נהגו לישון יחד במיטתה של שיר מחובקות.

ארגון מד"א פרסם הודעה לאחר נפילתה של שיר:
"מגן דוד אדום כואב את לכתה של שיר ביטון ז"ל, בת 19 במותה, תושבת אשדוד, שנפלה בקרב עם מחבלים בעוטף עזה.
שיר ז"ל התנדבה במד"א ארבע שנים, עשתה קורס חובשים ומהרגע שהתגייסה שאפה לשרת כחובשת קדמית, והשיגה את מטרתה זו כשסיימה את קורס החובשים בצה"ל.
עידו לוטטי, חברה של שיר ביטון ז"ל: 'שיר הייתה ילדה חכמה, חברה של כולם. היא עשתה המון במד"א, היא הייתה חברה טובה ודואגת, כל החברים והמכרים מתאבלים עליה'.
מנכ"ל מד"א אלי בין, ספד לשיר ביטון ז"ל: 'שיר הייתה חובשת מסורה שתרמה רבות למדינת ישראל. המתנדבים והעובדים של מד"א כואבים את לכתה, מרכינים את ראשם ומחבקים את המשפחה הכואבת, יהי זכרה ברוך'."

משפחתה של שיר התראיינה ל"כאן אשדוד" ועדכנה על הפעילות להנצחתה של שיר במד"א:

"חודש וחצי לאחר מותה התחלנו בגיוס כספים לאמבולנס וקרה דבר מאוד מרגש בדרך. ב-30.12, תאריך יום ההולדת של שיר, קיבלנו בשורה ממפקד המחוז של מד"א ומנכ"ל ידידי מד"א שמשפחה מסוימת שאנחנו מכירים אבל ביקשה להישאר בעילום שם תרמה ניידת טיפול נמרץ, שני אמבולנסים, כיתת הדרכה במד"א שתהיה על שמה של שיר ושתספר את הסיפור שלה, ואנדרטה לזכרה בתחנה. נוסף על כך לפני שבוע ארגון תורמים תרם למד"א אמבולנסים לזכר מתנדבי מד"א שנפלו במערכה, וגם פה יש אמבולנס נוסף לזכרה של שיר. העיר אשדוד זכתה בחמישה אמבולנסים, כולל האמבולנס שגייסנו כספים לטובתו, שימשיכו את דרכה של שיר, וחשוב לנו לראות את האמבולנסים האלו נוסעים בכבישים, ממהרים להציל חיים, ממשיכים את משימתה של שיר".

משפחתה של שיר גייסה כספים לרכישת אמבולנס טיפול נמרץ על שמה. כמו כן תורמים נדיבים תרמו אמבולנסים נוספים לזכרה, כיתת הדרכה במד"א ואנדרטה."

בית הספר מקיף ט' הקדיש את ימי ההכשרה של מגישי עזרה ראשונה שהתקיימו בתיכון לזכרה של שיר בשיתוף עם משפחתה. בית הספר קיים גם התרמת דם לזכרה בשילוב תלמידי י"ב ובוגרי בית הספר. מטרת הפעילות הייתה להעלות את המודעות בקרב בני נוער להתנדבות במד"א, להצלת חיים ולתרומה לקהילה תוך חשיפת סיפור החיים של שיר השזור במצוינות וברוח התנדבות. מבית הספר נמסר: "אנחנו רוצים שהמורשת של שיר תמשיך לחיות... אנחנו מאמינים שהאירועים הללו יעזרו להעלות את המודעות לחשיבות ההתנדבות והנתינה לקהילה ולהצלת חיים".
באתר עיריית אשדוד

חברת יטבתה השיקה "ליין" מיוחד של משקה חלבון על שמה של שיר.
המשקה חולק במרכז הספורט והנופש ביבנה שבו התאמנה שיר.

חברתה הקרובה של שיר, בר ליבוב, סיפרה ל'אשדודי': "היא הייתה חובשת במד"א ובצבא, אהבה רפואה כל כך וחלמה להיות רופאה. התנדבה בכל מקום שאפשר לעזור לאנשים, הייתה תלמידה מצטיינת כל התעודה 100. אהבה לרקוד וספורט, היא הייתה הבן אדם הבריא ביותר שאני מכירה".
בר כתבה לשיר הספד בזו הלשון:
"שיר שלי,
הילדה הכי יפה בגן.
עם העיניים הכי יפות והשיער המתולתל הכי יפה.
קצת קשה לי לדבר עלייך בלשון עבר.
קצת מוזר לי שאת לא כאן לידי עכשיו.
אספר על האדם שהיית,
היית הבן אדם הכי טוב שאני מכירה, חייכנית, מאושרת, טובת לב בכל מובן המילה.
אהבת את החיים כל כך.
כל רגע שחזרת מהבסיס הקדשת לנו, לחברים, למשפחה, ולמד"א.
בדיוק לפני שבוע וקצת דיברנו שתכף את מחליפה קידומת ושצריך ליהנות כל עוד אנחנו צעירים.
פתאום המילים האלו מקבלות משמעות אחרת.
היית לי לבית, חברת אמת שלי, אשת סודותיי.
בכינו ביחד, צחקנו ביחד.
בכל מקום שנכנסת אליו הרגישו את ההילה שמעלייך, החיוך, הרגש.
אהבת לרקוד, אהבת לשמוח, אהבת להציל חיים, חלמת להיות רופאה.
'בר, אפשר לבוא לפתוח לך וריד שנייה? להתאמן'.
ברור תבואי. הלוואי ויכולת לבוא גם עכשיו.
היית לביאה ופנתרה, נלחמת עד הרגע האחרון וככה אנחנו נזכור אותך לתמיד.
הכי הכי שלי, של כולנו.
מבטיחה להנציח אותך, בכל דרך אפשרית.
הייתה לי הזכות להכיר אותך ולהיות חברה שלך,
לימדת אותי מהי אהבה ללא תנאים ומהו ערך החברות".

אביטל ברדה, אחת מחברותיה הטובות ביותר ממד״א, סיפרה על שיר: ״את התלתלים והחיוך של שיר אי אפשר לשכוח. שיר הייתה עם נוכחות בכל חדר שבו היא נכנסה. תמיד נתנה את העצה הנכונה בזמן הנכון. שיר שמה אחרים לפני עצמה תמיד, ויתרה ונתנה אהבה בלי סוף לכל אדם."

באתר אשדודי

בדף הנצחה זה נעשה שימוש בקישורים שצוינו לעיל וכן בנתונים שפורסמו:
כאן דרום - אשדוד
אתר עמותת ידידי מד"א בישראל
אשדוד נט